מצודת ציון על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק כג
פסוק א
נאם. מענין אמירה ודבור:
הגבר. האיש:
על. למעלה, וכן (איוב לו לג): מקנה אף על עולה:
ונעים. ענין עריבות ומתיקות:
פסוק ב
ומלתו. ענין דבור, כמו (תהלים קלט ד): כי אין מלה בלשוני:
פסוק ד
עבות. עננים:
מנוגה. ענין הארה וזריחה:
דשא. חציר:
פסוק ה
ערוכה. ענין סדור:
חפץ. רצון:
פסוק ו
מנד. מלשון נדידה:
כלהם. מלשון כל:
פסוק ז
בשבת. ענין בטול, כמו (ישעיהו יד ד): שבת נוגש:
פסוק ח
השלשי. ענין גבורים ונכבדים, כמו (שמות יד ז): ושלשים על כלו, ונפלה מ״ם הרבים, וכן (מלכים ב יא ד): לכרי ולרצים ומשפטו: לכרים:
פסוק ט
בחרפם. מלשון חרפה ובזיון:
ויעלו. נסתלקו, כמו (איוב ה כו): כעלות גדיש:
פסוק י
יגעה. מלשון יגיעה ועייפות:
לפשט. ענין הסרת המלבוש:
פסוק יא
לחיה. רוצה לומר לעדה, וכן (תהלים סח יא): חיתך ישבו בה:
חלקת. אחוזת שדה:
פסוק טו
ויתאוה. מלשון תאוה וחשק:
פסוק טז
ויסך. מלשון נסך:
פסוק יז
ה׳. כמו מה׳:
פסוק יח
עורר. מלשון התעוררות ותנועה:
פסוק יט
הכי. המלה ההיא עם הה״א התימה, מורה על אמתת הדבר:
פסוק כ
איש חי. איש מזורז, וכאשר יאמרו הבריות:
פסוק כא
בשבט. בשרביט:
פסוק כד
בית לחם. מבית לחם: