מצודת ציון על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק א
פסוק ב
ואדמה. עפר:
פסוק ג
אי מזה. איה המקום שתאמר מזה אני בא:
נמלטתי. ענין השמטה והצלה:
פסוק ו
נקרא נקריתי. מלשון מקרה:
נשען. נסמך:
ובעלי הפרשים. הם הרגילים הרבה ברכיבה:
הדביקוהו. רצה לומר באו קרוב לו:
פסוק ט
השבץ. חולי הרתת, כן תרגם יונתן:
פסוק י
הנזר. העטרה:
ואצעדה. שם העדי שעל הזרוע, וכן (במדבר לא נ): אצעדה וצמיד:
פסוק טו
פגע. ענין מכת מות, כמו (שמואל א כב יח): ופגע בכהנים:
פסוק טז
ענה. העיד כמו (שמות כ יג): לא תענה:
פסוק יט
הצבי. ארץ ישראל קרויה ארץ צבי, כמו שכתוב (יחזקאל כ ו): צבי היא לכל הארצות, והוא ענין פאר וחמוד, כמו (ישעיהו כח ה) לעטרת צבי. והה״א של הצבי, היא ה״א הקריאה, כמו (ירמיהו ב לא): הדור אתם ראו:
במותיך. ענינו מקומות גבוהים והרים, כמו (דברים לב יג): ירכיבהו על במתי ארץ:
פסוק כ
תעלזנה. אף הוא ענין שמחה, כמו (תהלים צו ב): יעלוז שדי. וכפל הדבר במלות שונות כדרך המקונן:
פסוק כא
הרי בגלבוע. כמו הרים בגלבוע:
נגעל. ענין מאוס ותעוב, כמו (ויקרא כו ל): וגעלה נפשי:
מגן. הוא כעין מלבוש עשוי מעור שלוק, ומשוח בשמן להחליק מעליו מכת חרב וחנית, ולובשים אותו במלחמה להגן:
פסוק כב
נשוג. כמו נסוג בסמ״ך, וענינו החזרה לאחור, כמו (ישעיהו נט יג): ונסוג מאחר אלהינו:
פסוק כג
והנעימים. ענין אהוב וחביב וערב, כמו (משלי ב י): ודעת לנפשך ינעם:
נפרדו. מלשון פרוד ופרישה:
פסוק כד
אל שאול בכינה. מלשון בכי:
שני. תולעת שני, והוא צמר צבוע אדום:
עדנים. כל דבר המפנק, בין מאכלים טובים, בין מלבושי פאר וכדומה, יקראו עדן, וכן (משלי כט יז): ויתן מעדנים לנפשך:
עדי. ענין קשוט, כמו (ירמיהו ד ל): תעדי עדי זהב:
פסוק כו
צר. מלשון צרה ודאגה:
אחי. חביב כאח:
נפלאתה. ענינו דבר אשר תקשה השגתו ותמוה, כמו (שמות טו יא): עשה פלא: