מצודת ציון על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק יז
פסוק א
באפס דמים. שם מקום:
פסוק ד
הבנים. מלשון בין:
וזרת. רוצה לומר השעור מן האגודל עד האצבע הקטנה הקרויה זרת, וכן (שמות כח טז): זרת ארכו:
פסוק ה
וכובע. כובע בכ״ף, וקובע בקו״ף, הוא אחד, והוא כלי מגן על הראש, כמו (יחזקאל כג כד): צנה ומגן וקובע:
ושריון קשקשים. מין מלבוש להגן ממכת חרב:
פסוק ז
כמנור אורגים. הוא עץ עב ועגול, שהאורג כורך עליו חוטי השתי, ובמשנה קרויה כובד (שבת קיג א). ותרגומו: כאכסן דגרדאין, וכמו כן תרגם על (שופטים טז יד): היתד הארג, אכסן דגרדאין:
ולהבת. כן יקרא ברזל החנית, על שם שמבהיק הלהב כשהוא מלוטש, וכן (איוב לט כב): להב חנית:
הצנה. הוא כעין מגן, וכן (מלכים א י טז): מאתים צנה:
פסוק ח
מערכות. מלשון עריכה וסדור:
ברו. בררו ובחרו:
פסוק ט
יוכל. מלשון יכולת והתחזקות:
פסוק יא
ויחתו. ענין פחד ושבר:
פסוק יג
ומשנהו. השני לו:
פסוק יז
איפת. שם מידה, איפה:
הקליא. קמח הקליות, כמו (ויקרא כג יד): ולחם וקלי, והוא קמח משבלים צלוים:
והרץ. לך במרוצה ומהר:
פסוק יח
חריצי החלב. תרגם יונתן: גובנין דחלבא, ואולי יקראו כן, על שדרך הגבינה לחתכו במדה בעת עשותו, והוא מלשון (איוב יד ה): אם חרוצים ימיו:
תפקוד. ענין השגחה, כמו (לעיל יד וז): פקדו נא וראו:
ערובתם. ענין משכון, כמו (בראשית לח יח): מה הערבון:
פסוק כ
ויטוש. ועזב:
פסוק כה
הראיתם. בה״א השאלה:
חפשי. בני חורין:
פסוק כו
הלז. הזה:
פסוק כח
נטשת. עזבת:
במדבר. מקום המרעה היה סמוך אל המדבר:
פסוק לד
ואת הדוב. ועם הדוב:
פסוק לה
והחזקתי. ואחזתי:
פסוק לח
מדיו. מלבושיו, כמו (לעיל ד יב): ומדיו קרועים:
פסוק לט
ויאל. ורצה, כמו (שמות ב כא): ויואל משה:
כי לא נסה. אלא לא נסה, והוא מלשון נסיון ובחינה:
פסוק מ
חלוקי אבנים. אבנים חלקים, הניח לקלעותם ולזרקם:
ובילקוט. הוא כעין שק עשוי מעור, ישים בו הרועה חפציו ומה שלוקט בדרך מהלכו, ולזה יקרא ילקוט:
וקלעו. הוא הדבר אשר יזרוק בו האבן:
פסוק מב
עם יפה מראה. כמו ויפה מראה:
פסוק מו
יסגרך. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:
פגר. כן יקרא גוף המת:
פסוק מז
יהושיע. מלשון תשועה:
פסוק מט
ויקלע. זרק האבן בכלי הקלע:
ותטבע. מלשון טביעה:
פסוק נא
וישלפה. הוציאה, כמו (שופטים ח כ): ולא שלף הנער חרבו:
מתערה. הוא תיק החרב, כמו (יחזקאל כא לה): השב אל תערה:
פסוק נב
ויריעו. מלשון תרועה:
עד בואך גיא. עד אשר תבוא לגיא, וכאלו מדבר עם מי שמכיר המקום:
פסוק נג
מדלוק. מרדוף, כמו (בראשית לא לו): כי דלקת אחרי:
וישסו. רמסו, או בזזו:
פסוק נו
העלם. הנער, כמו (לקמן כ כב): ואם כה אומר לעלם: