מצודת ציון על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק ד
פסוק ב
ויערכו. ענין סדור, כמו (ויקרא ו ה): וערך עליה העולה, ורצה לומר, סדרו אנשי החיל לעמוד מול המלחמה:
ותטוש. ענין פזור והתפשטות, כמו (במדבר יא לא): ויטוש על המחנה:
וינגף. ענין הכאה, כמו (תהלים צא יב): פן תגוף באבן רגליך:
במערכה. היא מקום המלחמה, שעומדים שם סדורים:
פסוק ה
ותהום. מלשון המייה:
פסוק ו
העברים. בני ישראל נקראים עברים, כי אברהם אביהם היה מעבר הנהר:
פסוק ז
שלשם. יום השלישי שלפני היום:
פסוק ח
האדירים האלה. בכל המקרא הזה אמר בלשון רבים, לפי שאמר ׳האלהים׳ שכתוב בכל מקום בלשון רבים, לזה אמר הכל בלשון רבים:
פסוק ט
לאנשים. רצה לומר גבורים ואמיצי לב:
פסוק י
רגלי. הולכי רגל, לא רוכבי סוסים:
פסוק יב
ומדיו. ומלבושיו, כמו (לקמן יז לח): וילבש וגו׳ מדיו:
ואדמה. עפר:
פסוק יג
יד. מקום:
מצפה. ענין תוחלת ותקוה, כמו (מיכה ז ז): ואני בה׳ אצפה:
פסוק יד
ההמון. העם הרב:
פסוק טו
קמה. רצה לומר כל אחת קמה, כי בעת הראות, דרך העין להתנענע, ושל עלי קמה ועמדה, כי לא ראה עוד:
פסוק טז
נסתי. ברחתי:
פסוק יז
המבשר. כל המספר חדשות בין טוב בין רע, נקרא מבשר:
פסוק יח
אחורנית. לאחוריו:
בעד. נגד:
מפרקתו. הוא עצם הצואר, על שם שעשוי פרקים פרקים:
פסוק יט
ללת. רצה לומר ללדת, ובא בחסרון הדל״ת, לפי שילדה ביללה:
ותכרע. נפלה על ברכיה:
נהפכו. ענין סבוב וגלגול, על כי בעת הגלגול מתהפך הדבר מצד אל צד, וכן (שופטים ז יג): מתהפך במחנה מדין:
צריה. הם חבלי הלידה, הבאה מהשמטת קשרי הרחם התקועים זה בזה, והוא מושאל מן צירי הדלתות, וכן (ישעיהו יג ח): צירים וחבלים יאחזון:
פסוק כ
ענתה. השיבה:
שתה. שמה, כמו (שמות י א): למען שיתי:
פסוק כא
אי כבוד. כמו אין כבוד, ותחסר הנו״ן, כמו (איוב כב ל): ימלט אי נקי. והיא בחיר״ק, ודוגמתו (לקמן כא ט): ואין יש פה, שהיא בחיר״ק: