מצודת ציון על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק ב
פסוק א
עלץ. ענין שמחה, כמו (משלי כח יב) בעלוץ צדיקים:
רמה. גבהה:
פסוק ב
בלתך. זולתך:
צור. ענין חוזק, והוא מלשון צור וסלע:
פסוק ג
עתק. דברי חזק, כמו (תהלים צד ד) ידברו עתק:
נתכנו. ענין מנין, כמו (שמות ה יח): ותוכן לבנים:
עלילות. מעשים, כמו (איכה א יב): אשר עולל לי:
פסוק ד
חתים. ענין שבירה, כמו (ישעיהו נא ו): וצדקתי לא תחת:
ונכשלים. מלשון מכשול, והוא ענין רפוי הכח:
אזרו חיל. חגרו כח, וכן (תהלים יח לג): המאזרני חיל:
פסוק ה
חדלו. מנעו:
אמללה. ענין כריתה, כמו (שם ו ג): אומלל אני:
פסוק ו
מוריד. מלשון ירידה:
פסוק ז
מוריש. ענין עניות, כמו (שמואל ב יב ג): ולרש אין כל:
פסוק ח
מאשפות. הוא מקום השלכת הזבל:
ירים. ירומם:
אביון. התאב לכל דבר, כי אין לו מאומה:
נדיבים. שרים וחשובים:
מצוקי ארץ. מצבי ארץ, ודוגמתו (שמואל ב טו כד): ויציקו את ארון. ורצה לומר, היסודות והעמודים שהם מצבי הארץ ומעמידים אותה:
וישת. וישם:
תבל. מקום המיושב נקרא תבל:
פסוק ט
ידמו. יכרתו, כמו (ירמיהו נא ו): אל תדמו בעונה:
פסוק י
יחתו. ישברו:
ירעם. מלשון רעם ורעש:
אפסי. קצות, כי בקצות הארץ היא אפס וכלה:
קרן. המלה ההיא הונחה על התגברות, כי בעלי חיים בעלי הקרן, יתחזקו בהם:
פסוק יא
על ביתו. אל ביתו:
פסוק יג
ומשפט. ומנהג, כמו (לקמן כז יא): וכה משפטו:
את העם. עם העם:
והמזלג. שם כלי בעלת שינים, עשוי לתחוב בו בשר ולהוציא מהקדרה, וכן (שמות לח ג): את המזלגות:
פסוק יד
כיור, דוד, קלחת, פרור. הם כלי בשול, כיורה וקדרה וכדומה:
פסוק טו
חי. דבר שלא נתבשל קרוי חי:
פסוק טז
כיום. רצה לומר, כעת, וכן (במדבר ד וז): ביום הכותי:
בחזקה. בכח ובעל כרחך:
פסוק יז
נאצו. הוא ענין כעס, כמו (נחמיה ט יח): נאצות גדולות, והושאל אל הבזיון, כי המבזה למי, הוא מכעיסו:
מנחת. המלה ההיא כולל כל הקרבנות שהמה למנחה ולדורון:
פסוק יח
אפוד. מלבוש, דומה קצת לאפוד של כהן גדול, ויחגרו בו עובדי ה׳ להשתנות משאר בני אדם, וכן נאמר בדוד כשהלך לפני הארון (שמואל ב ו יד): ודוד חגור אפוד בד:
בד. פשתן:
פסוק יט
ומעיל. מלבוש דומה קצת למעיל של כהן גדול:
פסוק כא
פקד. ענין זכרון והשגחה:
פסוק כב
ישכבון. רצה לומר משכיבין:
הצובאות. מלשון צבא, ורצה לומר, הרבה כאחת:
פסוק כד
מעבירים. ענין הוצאות קול, כמו (שמות לו ו): ויעבירו קול במחנה:
פסוק כה
ופללו. יתפלל ענין משפט, כמו (שם כא כב): ונתן בפלילים:
פסוק כז
הנגלה. היא בה״א השאלה:
פסוק כח
לעלות. להעלות:
אשי. הם מתנות כהונה, שהמה מותר מאש המזבח:
פסוק כט
תבעטו. הוא ענין בזיון, והמשיל לבהמה הבועטת ברגליה, וכן (דברים לב טו): וישמן ישורון ויבעט:
מעון. במעון, רצה לומר במשכן מקום מדורי, כמו (תהלים כו ח): אהבתי מעון ביתך:
להבריאכם. ענין שומן, כמו (שופטים ג׳:י״ז וז): ועגלון איש בריא:
פסוק ל
חלילה. חולין וגנאי:
יקלו. הוא הפך הכבוד:
פסוק לא
וגדעתי. אכרית, כמו (דברים ז ה): ואשריהם תגדעון:
זרועך. ענין חוזק, כי החוזק היא בזרוע:
פסוק לב
והבטת. ענין ראיה והסתכלות:
צר. כמו ששתי נשים לאיש אחד תקראנה צרות, כמו כן יקראו שני כהנים גדולים זה לזה בלשון צר:
מעון. במעון:
פסוק לג
לכלות. המצפה לדבר ואינו בא, קרוי כליון עינים בלשון מקרא:
ולאדיב. הוא הפוך, כמו ולדאיב, והוא מענין צער ותוגה, כמו (שם כח סה): ודאבון נפש:
מרבית. ענין גדול, כמו (איכה ב כב): אשר טפחתי ורביתי:
פסוק לה
נאמן. מתקיים, כמו (ישעיהו כב כג): יתד במקום נאמן:
והתהלך. ענין טיול, כמו (ויקרא כו יב): והתהלכתי בתוככם:
פסוק לו
לאגורת. האל״ף נוספת, והוא כמו גרה, שהיא מטבע של כסף, והוא מעה:
וככר. כך נקרא לחם שלם:
ספחני. ענין הקבוץ והדבוק, כמו (ישעיהו יד א): ונספחו על בית יעקב:
פת. הוא פרוסה, כמו (ויקרא ב ו): פתות אותה פתים: