מצודת ציון על שופטים· רבי דוד אלטשולר
פרק ב
פסוק א
מלאך. ענין שליח:
הבכים. אמר על שם סופו, שקראו המקום ׳בכים׳:
אפר. מלשון הפרה ובטול:
פסוק ב
תתצון. מלשון נתיצה ושבירה:
פסוק ג
צדים. לשון צדיה, ורצונו לומר לצודד נפשות:
פסוק ט
חרס. הוא סרח האמור בספר יהושע (כב ל) ומתהפך הוא, כמו כבש כשב:
פסוק י
נאספו. ענין מיתה, כמו (במדבר כ כד) יאסף אהרן:
פסוק יג
לבעל ולעשתרות. שמות עבודה זרה:
פסוק יד
שסים. דורכים ורומסים, כמו (זכריה יד ב) ונשסו הבתים:
וימכרם. מסרם, וכאלו מכרם:
פסוק טו
ויצר. מלשון צר ודוחק:
פסוק יז
זנו. המשילם לזונה העוזבת בעל נעוריה, ותאהב זולתו:
פסוק יח
ינחם. ענין הפוך מחשבה:
מנאקתם. ענין צעקה מכאב לב, כמו (שמות ו ה) שמעתי את נאקת:
לחציהם ודחקיהם. הוא כפל ענין במלות שונות ובא לחזק הדבר, והוא כלל גדול בדברי הנביאים:
פסוק יט
לא הפילו. לא גרעו, ודוגמתו (איוב יב ג) לא נופל אנכי מכם:
ממעלליהם. ממעשיהם:
פסוק כ
ויחר. ענין כעס:
יען. בעבור:
פסוק כא
להוריש. לגרש:
עזב. הניח:
פסוק כב
נסות. מלשון נסיון: