מצודת ציון על עובדיה· רבי דוד אלטשולר
פרק א
פסוק א
וציר. ענין שליח כמו וציר אמונים (משלי יג):
פסוק ב
בזוי. מבוזה:
פסוק ג
השיאך. ענין הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג):
שוכני. היו״ד יתירה:
בחגוי. ענין בקוע וחריץ כמו יונתי בחגוי הסלע (ש״ה ב):
פסוק ד
קנך. מל׳ קן והוא מדור העופות:
פסוק ה
שודדי. ענין גזל ועושק:
נדמיתה. ענין כריתה ואבדון כמו ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳):
דים. די הספוק כמו והמלאכה היתה דים (שמות ל״ו:ז׳):
בוצרים. כן יקראו תולשי ענבי כרם כמו כי תבצור כרמך (דברי׳ כד):
עוללות. הם הענבים הקטנים הגרועים כמו לא תעולל (, שם):
פסוק ו
נחפשו. מלשון חפוש וחקירה כמו משם אחפש (עמוס ט):
נבעו. ענין דרישה וחפוש ודומה לו אם תבעיון בעיו (ישעיה כא) שהוא ענין דרישת שאלה וכמו שמלת בקשה הונח לדריש׳ שאלה ולחפוש כן מלת בעה הונח לשניהם:
מצפוניו. מל׳ צפון ונסתר:
פסוק ז
שלחוך. ענין לויה כמו ואברה׳ הולך עמם לשלחם (בראשי׳ יח):
השיאך. ענין הסתה:
יכלו. מל׳ יכולת ונצחון:
לחמך. ר״ל אוכלי לחמך:
מזור. ענין מכה ותקרא כן ע״ש שזורים עליה אבק מסממנים המרפאים וכן ולא יגהה מכם מזור (הושע ה):
תחתיך. במקומך:
פסוק ט
וחתו. ענין שבירה כמו והחתתי את עילם (ירמיהו מ״ט:ל״ז):
תימן. הוא אדום היושב בהר שעיר בדרומה של א״י:
מקטל. ענין הרג כמו הן יקטלני (איוב יג):
פסוק י
מחמס. ענין עושק:
פסוק יא
מנגד. ממרחק:
שבות. מל׳ שבי:
זרים. מלשון זר ונכרי:
חילו. ענין עושר כמו ועזבו לאחרים חילם (תהילים מ״ט:י״א):
ידו. ענין השלכה והפלה כמו ידו אליה (ירמיה נ):
פסוק יב
נכרו. מל׳ נכר וזר:
פסוק יג
אידם. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):
בחילו. בעשרו:
פסוק יד
תעמוד. ענינו התחזקות על הדבר וההשתדלות עליו ודומה לו אך יונתן וגו׳ עמדו על זאת (עזרא י׳:ט״ו):
הפרק. ענין שביר׳ כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י״א:ט״ז) פליטיו. ענין שארית כמו פליט ושריד (איכה ב):
תסגר. ר״ל מסגר המאסר שרידיו. ענין שארית:
פסוק טו
קרוב. ר״ל נכון ומזומן לפניו וכן כי קרוב יום אידם (דברים ל״ב:ל״ה):
פסוק טז
ולעו. ענין השחתה ובלבול וכן על כן דברי לעו (איוב ו׳:ג׳):
פסוק יז
מורשיהם. מל׳ ירושה:
פסוק יח
להבה. שלהבת:
לקש. הוא תבן הדק:
ודלקו. ענין שרפה והבערה:
פסוק יט
והשפלה. העמק:
פסוק כ
החל. כמו החיל ונפלה היו״ד:
סוף הספר