מצודת ציון על מלכים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק כה
פסוק א
ויחן. מלשון חניה:
פסוק ה
נפצו. נתפזרו:
פסוק ו
ויתפשו. אחזו בחזקה:
פסוק ז
בנחשתים. בשלשלאות נחושת:
פסוק י
נתצו. שברו וכתתו:
פסוק יא
הנופלים. הם היוצאים מעצמן, למסור עצמן ולשכון בינותם, וכן (ירמיהו לז יג): אל הכשדים אתה נופל:
ההמון. העם הרב:
פסוק יב
לכורמים. לעבוד הכרמים:
וליוגבים. ענין בורות, כמו (לעיל ג טז): עשה הנחל הזה גבים גבים, ורוצה לומר לעבוד השדות בחפירות ובורות. או הוא כמו ליוקבים, מלשון יקב היין, כי גיכ״ק מתחלף, ורוצה לומר, לדרוך ולהמשיך היין אל היקב:
פסוק יג
בית ה׳. בבית ה׳:
המכונות. הם כני ובסיסי הכיורות:
ים. כעין גיגית גדולה, עשויה לרחוץ בה:
פסוק יד
הסירות. הקדרות:
היעים. המכבדות והמגרפות, עשויים לגרוף בהם הדשן:
המזמרות. כלי זמר:
הכפות. הבזיכים:
פסוק טו
המחתות. כלים לחתות בהן האש:
המזרקות. הספלים:
פסוק יז
ושבכה. עשויה היא כרשת:
ורמונים. עשויים מנחושת:
פסוק יח
כהן הראש. זה כהן גדול:
משנה. שני לו, זה הסגן:
שומרי הסף. הם השוערים, כי מזוזת השער יקרא סף, כמו (יחזקאל מ ז): וסף השער:
פסוק יט
סריס. שר:
פקיד. ממונה:
המצבא. מלשון צבא:
פסוק כ
על מלך. אל מלך:
פסוק כב
ויפקד. מענין מנוי וגזברות:
פסוק כג
החילים. צבאות עם:
פסוק כז
נשא. הגביה והרים:
מבית כלא. מבית המאסר, כמו (ישעיהו מב כב): ובבתי כלאים החבאו:
פסוק כח
מעל. ממעל:
פסוק כט
ושנא. כמו ושנה בה״א, והוא מענין חלוף ותמורה:
כלאו. מאסרו:
פסוק ל
וארחתו. הוא ענין פרס קבוע, וכן (ירמיהו מ ה): ארחה ומשאת:
סוף הספר