מצודת ציון על מלכים א· רבי דוד אלטשולר
פרק א
פסוק א
יחם. מלשון חמימות:
פסוק ב
סכנת. מחממת, כמו (קהלת י ט) בוקע עצים יסכן בה:
פסוק ד
ידעה. הוא כינוי למשכב:
פסוק ט
ומריא. שור פטם:
אבן הזוחלת. נקרא כן על שם שהיו המים זוחלין ונגרים סמוך לה:
פסוק יד
ומלאתי. ענין השלמה:
פסוק טז
ותקד. כפפה הקדקוד:
פסוק כא
חטאים. הוא מענין חסרון, וכן (שופטים כ טז) קולע אל השערה ולא יחטיא:
פסוק כב
עודנה. מלשון עדיין:
פסוק ל
תחתי. במקומי:
פסוק לג
הפרדה. הוא הבא מן הסוס והחמור:
גיחון. שם נחל, והוא השלוח, כן תרגם יונתן:
פסוק לו
אמן. הוא ענין בקשה על קיום הדבר:
פסוק לח
והכרתי והפלתי. תרגם יונתן: וקשתיא וקלעיא:
על גיחון. אל גיחון:
פסוק לט
קרן. כלי עשוי דמות קרן:
פסוק מא
הקרואים. המזומנים להסעודה, כמו (שמואל א ט יג) אחרי כן יאכלו הקרואים:
הקריה. העיר:
פסוק מב
איש חיל. אדם מעולה ומזורז:
פסוק מה
ותהם. מלשון המיה:
פסוק נא
כיום. כעת, כי יום הוא כמו עת, והכ״ף באה לאמתת הדבר, כמו (בראשית כה לא) מכרה כיום:
פסוק נב
משערתו. משער ראשו: