מצודת ציון על מיכה· רבי דוד אלטשולר
פרק ז
פסוק א
אללי. מלשון יללה וכן אם רשעתי אללי לי (איוב י׳:ט״ו):
קיץ. ר״ל פירוח הקיץ כעוללות. הם הענבים הגרועים הנלקטים בסוף:
בציר. כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):
אשכול. כן יקרא הענף שהענבים תלוים בו כמו ואשכול ענבים (במדבר י״ג):
בכורה. כן יקרא פרי שנגמר בשולה כמו כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט׳:י׳):
אותה. מלשון תאוה וחשק:
פסוק ב
יארבו. מלשון אורב:
יצודו. מלשון צדייה:
חרם. כמו בחרם והוא הרשת וכן משטח חרמים (יחזק׳ כו):
פסוק ג
להיטיב. ענין חוזק כמו ההיטיב חרה לך (יונה ד׳:ד׳):
הות. ענין שברון נפש וכן הות לאביו בן כסיל (משלי י״ט:י״ג):
ויעבתוה. ר״ל יחזקו כחבל עב:
פסוק ד
כחדק. הוא מין קוץ כמו כמשוכת חדק (שם ט״ו):
ממסוכה. הוא הגדר ועם הוא בסמ״ך וכן ויסך אלוה בעדו (איוב ג׳:כ״ג):
מצפיך. ענין תוחלת ותקוה כמו אערך לך ואצפה (תהילים ה׳:ד׳):
פקדתך. ענין זכרון:
מבוכתם. ענין בלבול הדעת כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):
פסוק ה
באלוף. ענין שררה כמו אלופי אדום (שם ט״ו):
פתחי פיך. על השפתים יאמר בדרך שאלה:
פסוק ו
מנבל. ענין גנות וכעור כמו כי נבל נבלה ידבר (ישעיהו ל״ב:ו׳):
כלה. כן תקרא אשת הבן:
בחמתה. כן תקרא אם הבעל:
פסוק ז
אצפה. ענין תקוה:
אוחילה. מלשון תוחלת ותקוה כמו יחל ישראל (תהלים ק״ל):
פסוק ט
זעף. כעס וחימה:
אשא. אסבול:
פסוק י
למרמס. ענין דריסת הרגל:
חוצות. שווקים:
פסוק יא
גדריך. מלשון גדר וכותל:
חק. ענין דבר קבוע:
פסוק יב
ועדיך. אליך כמו תגע עדיך (איוב ד׳:ה׳):
למני. כמו למן והיו״ד נוספת וכן מני אפרים (שופטים ה׳):
מצור. ענין מבצר:
פסוק יג
על יושביה. עם יושביה:
פסוק יד
רעה. ענין הנהגה:
שוכני. היו״ד יתירה:
לבדד. יחידי כמו לבדד לבטח תושיבני (תהילים ד׳:ט׳):
כרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:
פסוק טז
תחרשנה. מלשון חרש שאינו שומע:
פסוק יז
ילחכו. ענין לקיקה בלשון כמו ועפר רגליך ילחכו (ישעיהו מ״ט:כ״ג):
כזוחלי. ענין נגירה והזלה בארץ ובדרז״ל כל הימים מטהרים בזוחלין (שבת ס״ט) ויקרא הנחש כן לפי שאין לו רגלים והלוכו נראה כזוחל ונגרר וכן חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד):
ירגזו. ענין חרדה:
ממסגרותיהם. מלשון סגירה:
אל ה׳. את ה׳:
פסוק יח
נושא. ענין מחילה כמו נשאת עון עמך (תהלים פ״ה):
החזיק. ענין אחוזה:
פסוק יט
יכבוש. ענין תפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה ל״ד):
במצלות. ענין עומק כמו ואת רודפיהם השלכת במצולות (שמות ט׳):
סוף הספר