מצודת ציון על ישעיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק נז
פסוק א
נאספים. ענין מיתה כמו יאסף אהרן (במדבר כ):
פסוק ב
נכוחו. ענין יושר כמו בארץ נכוחות יעול (לעיל כו):
פסוק ג
הנה. לפה:
עוננה. ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים יח):
פסוק ה
הנחמים. מלשון חמימה:
באלים. שם אילן סרק כמו כי יבושו מאלים וכו׳ (לעיל א):
רענן. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהילים צ״ב:י״א-י״ב) בנחלים. ענין עומק וגיא וכן ויחפרו עבדי יצחק בנחל (בראשית כ״ו:י״ט):
סעיפי. כן נקרא שן הסלע כמו אל סעיף סלע (שופטים ט״ו:י״א) והוא מושאל מענף היוצא מן האילן אשר יקרא סעיף כמ״ש וכלה סעיפיה (לעיל כז):
פסוק ו
בחלקי נחל. באבני נחל ויקראו כן ע״ש שהמה חלקים כמ״ש חמשה חלקי אבנים מן הנחל (ש״א יז) ולקצר לא אמר אבני וסמך על המבין:
גורלך. ענינו כמו חלק וכן וגורל לבוזזינו (לעיל יז) ע״ש שע״פ רוב יחולק בגורל:
אנחם. ענין הפוך מחשבה:
פסוק ח
והמזוזה. הם העומדים אצל חלל הפתח מזה ומזה:
גלית. מלשון גלוי:
ותעלי. ענין הסתלקות כמו כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו):
יד. מקום:
חזית. ענין ראיה כמו ותחז בציון עינינו (מיכה ד׳:י״א):
פסוק ט
ותשורי. מלשון תשורה ודורון כמו ותשורה אין להביא (ש״א ט) רקוחיך. בשמים מעשה רוקח וכן רקחי במרקחת (דה״א ט):
ציריך. מלאכיך כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א):
שאול. בור הקבר:
פסוק י
נואש. מל׳ יאוש ועזיבת הדבר כמו ואמרו נואש (ירמיה יח):
חית. ענין כח ובריאות וכן עד חיותם (יהושע ה):
חלית. מל׳ חולי ומכאוב:
פסוק יא
דאגת. מל׳ דאגה ופחד:
תכזבי. ענין עזיבת הדבר כמו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח):
מחשה. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (לעיל מב):
פסוק יב
יועילוך. מלשון תועלת:
פסוק יג
בזעקך. ענין קבוץ ואסיפה על כי באה בזעקת המאסף וכן מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג):
הבל. דבר שאין בו ממש:
והחוסה. ענין בטחון:
ויירש. מל׳ ירושה:
פסוק יד
סלו. מלשון מסילה ודרך כמו ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל׳:י״ב):
פנו. ענין הסרה:
הרימו. ענין הפרשה וכן תרומה לה׳ (שמות ל):
פסוק טו
עד. ענינו נצח וכן בטחו בה׳ עדי עד (לעיל כו):
דכא. כתות ומשובר:
ושפל רוח. כן נקרא העניו:
נדכאים. כתותים:
פסוק טז
אריב. מלשון מריבה:
אקצוף. מלשון קצף וכעס:
יעטוף. מלשון עטיפה ולבישה:
פסוק יז
בצעו. ענין גזל וחמס כמו שונאי בצע (שמות יח):
שובב. ענין מרד וסרוב כמו מדוע שובבה העם הזה (ירמיהו ח׳:ה׳):
פסוק יח
ואנחהו. ענין הנהגה כמו ולא נחם אלהים (שמות י״ג:י״ז):
נחומים. מלשון נחמה ולאבליו. מלשון אבילות וצער:
פסוק יט
בורא. כל דבר חדש יקרא בריאה:
ניב. ענין דיבור כמו ינוב חכמה (משלי י׳:ל״א) והוא מלשון תנובות שדי (דברים ל״ב:י״ג) כי הדבור הוא פרי הלשון:
פסוק כ
נגרש. מלשון גרושין ותנודה:
השקט. ענין מנוחה ומרגוע:
יוכל. מלשון יכולת:
רפש. הוא עפר לח כעין הטיט ואין לו דמיון במקרא ובדרז״ל לא יהיה אלא כרפשו (ב״ק ל׳):