מצודת ציון על ישעיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק נג
פסוק א
על מי. בעבור מי:
נגלתה. מלשון גלוי:
פסוק ב
כיונק. ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו (יחזקאל יז):
ציה. שממה ויבשה:
הדר. ענין יופי:
ונחמדהו. הוי״ו היא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו לי תרומה:
פסוק ג
וחדל. ענין מניעה:
אישים. אנשים:
פסוק ד
נשא. מלשון משא וסבל:
נגוע. ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו):
ומעונה. מלשון עינוי:
פסוק ה
והוא. הוי״ו הוא במקום או:
מחולל. מלשון חיל וחלחלה:
מדוכא. ענין שבר וכתיתה:
מוסר. מלשון יסורין:
שלומינו. מל׳ שלום:
בחבורתו. מלשון חבורה ומכה:
פסוק ו
תעינו. מלשון תועה:
פנינו. מל׳ פניה:
הפגיע. ר״ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו (ש״ב א):
פסוק ז
נגש. נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף (מ״ב כג):
והוא. הוי״ו היא במקום או:
נענה. מלשון עינוי:
לטבח. לשחיטה:
יובל. כמו יובל שי (לעיל יח):
גוזזיה. ענין כריתת הצמר:
פסוק ח
מעוצר. מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור (ירמ׳ לג):
ישוחח. ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח (תהילים קמ״ג:ה׳):
נגזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג):
נגע. ר״ל כשלון וחלשות:
למו. להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר:
פסוק ט
עשיר. ר״ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר:
במותיו. מלשון מיתה:
פסוק י
דכאו. ענין שבר וכתיתה:
החלי. מלשון חולי:
אשם. ענין חטא ופשע:
פסוק יא
מעמל. ענין יגיעה וצער:
פסוק יב
עצומים. חזקים:
שלל. ענין בזה:
תחת. במקום ובגמול:
הערה. ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהילים קמ״א:ח׳):
נמנה. מלשון מנין ומספר:
נשא. סבל:
יפגיע. ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):