מצודת ציון על ישעיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק מח
פסוק ד
וגיד ברזל. רצה לומר שבט ברזל ולפי שיש בעורה גיד בשר לזה אמר לשון גיד:
ערפך ר״ל אחורי הצואר:
ומצחך. מלשון מצח:
נחושה. נחושת:
פסוק ה
עצבי. כן יקרא העכו״ם ע״ש שמעציב לב עובדיו קורא אליו ואינו נענה:
פסלי גלולים הנפסל מאבן:
ונסכי. הנתך ממתכת:
פסוק ו
חזה. ענין ראיה:
ונצורות. שמורות כמו נוצר תאנה (משלי כ״ו):
פסוק ט
אחטם. מלשון חוטם ואף:
פסוק י
בכור. הכלי שצורפים ומזקקים בו הזהב והכסף נקראה כור:
פסוק יא
יחל. מלשון חלול:
פסוק יג
טפחה. מלשון טפח והוא כף היד שמודדים עמו הטפחים:
פסוק יד
כשדים. בכשדים ותחסר בי״ת השמוש וכן לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) ומשפטו בבית אביה:
פסוק טז
ורוחו. ומלאכו וכן ורוח על פני יחלוף (איוב ה׳):
פסוק יז
להועיל. מלשון תועלת:
מדרכיך. מלשון דרך:
פסוק יח
לוא. הוא כמו אם וכן לו החייתם אותה (שופטים ח׳):
הקשבת. ענין שמיעה:
פסוק יט
מעיך. כמו בטנך:
כמעותיו. מלשון מעיים ור״ל בטן:
ישמד. ענין כליון:
פסוק כ
ברחו. ענין מהירות ההליכה ועם היה מבלי פחד:
פסוק כא
בחרבות. מלשון חורבה ושממון:
הזיל. מל׳ הזלה ונטיפה:
ויזובו. מלשון זיבה ונטיפה כמו זב עמקך (ירמיה מ״ט):