מצודת ציון על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק כג
פסוק א
ומפיצים. ענין פיזור כמו ויפץ העם (שמות ה):
מרעיתי. מלשון מרעה:
פסוק ב
ותדיחום. מלשון דחיה:
פקדתם. ענין זכרון והשגחה:
מעלליכם. מעשיכם:
פסוק ג
נויהן. מדורם כמו נוה שאנן (ישעיה לג):
ופרו. יעשו פירות ר״ל יולידו בנים:
פסוק ד
יחתו. ענין שבר ופחד:
יפקדו. ענין חסרון כמו אשה רעותה לא פקדו (שם לד):
פסוק ה
והשכיל. ענין הצלחה כמו ויהי דוד לכל דבריו משכיל (ש״א יח):
פסוק ט
לנביאים. הלמ״ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳):
רחפו. ענין תנועה ותנודה כמו על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א):
פסוק י
אלה. ענין שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה׳:א׳):
אבלה. ענין השחתה כמו על כן תאבל הארץ (הושע ד׳:ג׳):
נאות. ענין מדור כמו בנאות דשא (תהלים כג):
מדבר. לפעמים מקום המרעה סמוך למדבר וכן הצאן ההנה במדבר (ש״א יז):
מרוצתם. מלשון ריצה ומהירות ההליכה:
כן. נכון ואמת כמו לא כן בדיו (ישעיה טז):
פסוק יב
כחלקלקות. מלשון חלק:
באפילה. ענין חושך:
פקודתם. ענין זכרון:
פסוק יג
תפלה. ענין דבר גרוע מבלי טעם וכן ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א׳:כ״ב):
ויתעו. מלשון תועה:
פסוק יד
שערורה. ענין דבר מגונה כמו שמה ושערורה (לעיל ה):
נאוף. ענין זנות:
מרעים. רשעים:
פסוק טו
לענה. מין עשב מר:
והשקיתים. ענין שתייה:
מי ראש. מי סחיטת עשב מר ששמו ראש כמו וישקני מי ראש (לעיל ח):
פסוק טז
מהבלים. מלשון הבל:
חזון. ענין ראיה וע״פ רוב יאמר על מראה הנבואה:
פסוק יז
למנאצי. ענין בזיון כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב):
וכל. כמו ולכל:
בשרירות. ענין ראיה ר״ל מה שהלב רואה וחומד:
פסוק יח
בסוד. ר״ל במקום השפעת הנבואה:
הקשיב. ענין האזנה וקבלה:
פסוק יט
סערת. רוח סערה:
חמה. כמו בחמה:
מתחולל. מלשון חיל וחלחלה:
יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש״ב ג):
פסוק כ
הקימו. מלשון קיום:
מזימות. מחשבות כמו זממה שדה (משלי לא):
באחרית. בסוף:
פסוק כא
רצו. מלשון מרוצה ומהירות ההליכה:
פסוק כב
וישיבום. מלשון השבה:
מעלליהם. מעשיהם:
פסוק כו
ונביאי. הוי״ו במקום אבל:
תרמית. ענין ערמה כמו שקר תרמיתם (תהלים קיט):
פסוק כז
החושבים. מלשון מחשבה:
פסוק כח
לתבן. קש:
הבר. כן נקרא התבואה וכן לשבור בר (בראשית מג):
פסוק כט
וכפטיש. הוא המקבת כמו פטיש כל הארץ (לקמן נ):
יפוצץ. ענין השבר לחתיכות רבות וכן ויתפוצצו הררי עד (חבקוק ג):
פסוק לא
הלוקחים. ענין למוד והרגל כמו הטתו ברוב לקחה (משלי ז׳:כ״א):
וינאמו נאם. הוא ענין אמירה והוא לשון שהנביאים רגילים בו:
פסוק לב
ויתעו. מלשון תועה:
ובפחזותם. ענין קלות הדעת וכן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳):
והועיל. מלשון תועלת:
פסוק לג
משא. כן נקרא הנבואה:
ונטשתי. ענין עזיבה:
פסוק לד
ופקדתי. ענין זכרון:
פסוק לה
על רעהו. אל רעהו:
ענה. מלשון עניה ותשובה על השאלה:
פסוק לט
ונשיתי. נשא ענין הסרה והעתקה כמו נשתה גבורתם (לקמן נא):