מצודת ציון על יחזקאל· רבי דוד אלטשולר
פרק כז
פסוק ג
מבואת. מלשון ביאה:
רוכלת. סוחרת כמו בעיר רוכלים שמו (לעיל י״ז):
כלילת. מלשון כל וכן מכלל יופי (תהלים נ׳):
פסוק ד
בלב. חוזק הדבר יקרא לב ע״ש לב בעל חי שהוא חזקו ועקרו וכן דרך אניה בלב ים (משלי ל׳:י״ט):
כללו. מלשון כל:
פסוק ה
ברושים. שם אילן סרק החשוב:
משניר. שם מקום:
לוחתים. מלשון לוח ונסר:
תרן. הוא עץ הזקוף שעל הספינה ובו משימים הוילון כמו בל יחזקו כן תרנם (ישעיהו ל״ג:כ״ג):
פסוק ו
אלונים. שם אילן סרק:
משוטיך. מלשון השטה ושחיה במים כמו אני שיט (שם) ויאמר על העצים הארוכים שמנהיגים בהם הספינה להשיטה אל המקום הנרצה:
קרשך. ענין לוח ונסר כמו ועשית את הקרשים (שמות כ״ו:ט״ו):
שן. הוא שן הפיל:
בת אשורים. עדת אשורים וכן בת בבל (תהלים קל״ז):
פסוק ז
שש. הוא הפשתן העב:
לנס. הוא הוילון שעל תורן הספינה כמו בל פרשו נס (ישעיהו ל״ג:כ״ג):
תכלת וארגמן. מיני צבעונים חשובים:
פסוק ח
וארוד. שם מקום:
שטים. מלשון שטיה ושחיה:
חובליך. מלשון חבל וקו ויקראו כן מנהיגי הספינה על כי מושכים בחבלי הוילון וכן רב החובל (יונה א׳):
פסוק ט
גבל. שם אומה והיו בנאים כמ״ש ובוני חירם והגבלים (מ״א ה׳):
מחזיקי. מלשון חיזוק ותקון:
בדקך. מקום השבר והרעוע כמו בדק הבית (מ״ב ג׳) וקרא בלשון בדק על כי צריך בדיקה וחיפוש אחר השבר ומקום הרעוע למצאה:
ומלחיהם. כן יקראו מוליכי הספינה כמו וייראו המלחים (יונה א׳:ה׳) והוא ענין ערבוב כמו ממולח טהור קדש (שמות ל׳:ל״ה) ע״ש שמוליכי הספינה מערבבים המים עם המשוטות:
לערוב מערבך. הסחורה תקרא מערב והסוחרים עורביה כי הסוחרים מתחייבים זה לזה בהקפותיהם את הסחורה זה לזה וערב הוא ענין התחייבות כמו התערב נא את אדוני וכו׳ (ישעיהו ל״ו:ח׳) וכן מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי (ירמיהו ל׳:כ״א):
פסוק י
בחילך. מלשון חיל ועושר:
וכובע. הוא כלי מגן על הראש:
תלו. מלשון תליה:
פסוק יא
וחילך. ענין צבאות עם:
וגמדים. כן יקראו אנשי מדה קצרה והוא מלשון גמד ארכה (שופטים ג׳) שר״ל אמת הזרוע:
שלטיהם. הם כעין מגיניה:
פסוק יב
עזבוניך. היא הסחורה ויתכן שהוא מלשון ויעזבו את ירושלים (נחמיה ג׳) שהוא ענין חיזוק וכן הסחורה הוא לחוזק אל העוסקים בו:
פסוק יד
ופרשים. הם רוכבי הסוסים בגבורה ובזריזות:
ופרדים. הם הנולדים מן החמור ומן הסוס:
פסוק טו
ידך. מקומך כמו יד חזית (ישעיה נז):
קרנות שן. שן הפיל גדול כקרן:
והבנים. שם עוף הנקרא טווס ונוצותיה יפות למראה וכן ת״י:
השיבו. לפי שהביאו רבות פעמים לכן אמר השיבו:
אשכרך. ענין מתנה ומנחה כמו אשכר יקריבו (תהלים עב):
פסוק טז
בנופך. שם אבן יקר:
ארגמן. בגדים צבועים ארגמן והוא שם צבע חשוב:
ורקמה. בגדים מעשה רוקם בחלוף הגוונים:
ובוץ. הוא הפשתן הטוב:
וראמות וכדכוד. שמות אבני יקר:
פסוק יז
מנית. שם מקום וכן ועד בואך מנית (שופטים יא):
ופנג. הוא אפרסמון:
וצרי. הוא נטף המוזכר בסממני הקטורת והוא שרף אילן וכן הצרי אין בגלעד (ירמיה ח):
פסוק יח
חלבון. שם מקום:
צחר. ענין לובן כמו אתונות צחורות (שופטים ה):
פסוק יט
מאוזל. ענין הליכה כמו ואוזל לו (משלי כ):
עשות. מצהיר ומזהיר כמו שמנו עשתו (ירמי׳ ה):
קדה וקנה. שמות מיני בושם:
פסוק כ
חופש. בן חורין כמו לחפשי ישלחנו (שמות כא):
לרכבה. למרכבה:
פסוק כא
ערב. הם הערבים השוכנים במדבר:
ידך. מקומך:
בכרים. כבשים שמנים:
עתודים. הם הזכרים מן העזים:
פסוק כב
בראש. ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (ירמיה מט):
פסוק כג
כלמד. זה מדי כת״י:
פסוק כד
במכלולים. מלשון כל ור״ל כלול בכל היופי:
בגלומי. ענין כריכה וכן ויקח אליהו את אדרתו ויגלם (מ״ב ב) ופי׳ שעשאה כריכה אחת:
ובגנזי. מלשון גנוזה והטמנה:
ברומים. תיבות עשויות מעור קשה לגנת בהם דברים חמודים:
חבושים. ענין קשור ותקון וכן פארך חבוש עליך (לעיל כד):
וארוזים. כמו וחרוזים כי אחה״ע מתחלף ועניינו דברים מושמים על החוט כמו צווארך בחרוזים (ש״ה א׳):
פסוק כה
שרותיך. מל׳ שיירה והם הרבה אנשים הולכי אורח ביחד וזה הלשון ידוע בדרז״ל:
בלב ימים. בעומק הים:
פסוק כו
השטים. מלשון שטיה ושחיה:
פסוק כז
הונך. מלשון הון ועושר:
ועזבוניך. סחורתך:
מערבך. כפל הדבר במ״ש לומר שהכל נאבד:
מלחיך. אוחזי המשוטות:
וחובליך. מושכי חבלי הוילון:
מחזיקי בדקך. סותמי סדקי הספינה:
ועורבי מערבך. סוחרי סחורתך:
פסוק כח
ירעשו. מלשון רעש וחרדה:
מגרשות. הם הבתים שמחוץ לחומת העיר וקרובים הם אל הים ונקראו כן על כי נראים המה שנגרשו מן העיר וכן ומגרש לערים (במדבר ל״ה:ב׳):
פסוק כט
תופשי. אוחזי:
משוט. הם העצים הארוכים אשר משיטין בהם את הספינה:
פסוק ל
יתפלשו. ענין הגלגול בעפר והכסוי בה כמו עפר התפלשי (מיכה א):
פסוק לא
והקריחו. ענין תלישת השער להשאר חלק מבלי שער וכן קרח הוא (ויקרא יג):
קרחא. כמו קרחה בה״א:
פסוק לב
בניהם. מלשון נהי ויללה:
כדומה. ענין כריתה וחורבן כמו גם מדמן תדמי (ירמיהו מ״ח:ב׳):
פסוק לה
שממו. ענין תמהון:
שערו שער. מלשון סערה בסמ״ך:
רעמו. ענין זעם וכעס וכן בעבור הרעימה (ש״א א):
פסוק לו
שרקו. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים וכן ויושביה לשרקה (מיכה ז):
בלהות. הוא הפוך מן בהלות: