מצודת ציון על יחזקאל· רבי דוד אלטשולר
פרק טז
פסוק ג
מכורותיך. מגורותיך כי גיכ״ק מתחלף וכן כלי חמס מכרותיהם (בראשי׳ מט):
פסוק ד
שרך. הוא הטבור כמו שררך אגן הסהר (ש״ה ז):
למשעי. ענין החלקה כי חלקת צואריו (בראשית כ״ז:ט״ז) תרגם אונקלוס שעיעות צוארוהי:
והחתל. ענין כריכה בבגדים וכן וערפל חתולתו (איוב לח):
פסוק ה
חסה. מל׳ חס וחמלה:
בגועל. ענין מאוס ותיעוב כמו וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כ״ו:ל׳):
נפשך. ר״ל גופך וכן וריקה נפשו (ישעיה כט):
פסוק ו
מתבוססת. ענין גלגול ורמיסה כמו כפגר מובס (שם וז):
חיי. כמו תחיי:
פסוק ז
רבבה. ר״ל הרבה רבבות ורבוא הוא עשרת אלפים:
ותרבי. ענין גדול ואמון כמו רבתה גוריה (לקמן יט):
בעדי עדיים. ענין קשוט כמו ותעד נזמה (הושע ב׳:ט״ו) ור״ל בהטוב והיפה שבעדיים ודוגמתו מלך מלכים (לקמן כו):
נכונו. מל׳ הכנה ר״ל מתוקן כל צרכן בענין הגדול:
ערום. הוא המחוסר המלבוש:
ועריה. מגולה כמו מקורה הערה (ויקרא כ):
פסוק ח
דודים. ענין אהבה וחיבה:
כנפי. הוא שולי הבגד:
פסוק ט
ואשטוף. ענין הדחה ורחיצת הטנוף:
ואסוכך. מלשון סיכה ומשיחה:
פסוק י
רקמה. מעשה רוקם בחלוף הגוונים:
ואנעלך. מל׳ נעל:
תחש. שם בריה כמו ועורות תחשים (שמות כה):
ואחבשך. ענין חגורת האזור כמו ויחבש את חמורו (בראשי׳ כב) ור״ל קשר אזורו:
בשש. הוא פשתים:
פסוק יא
צמידים. הם הנתונים על הזרוע וכן ושני צמידים על ידיה (שם כד):
ורביד. ענק לתכשיט וכן וישם רביד הזהב (שם מא):
גרונך. צוארך וכן קרא בגרון (ישעיה נח):
פסוק יב
נזם. שם העדי הנתון על החוטם:
ועגילים. כן יקראו נזמי האוזן על שהם עגולים במראיהם:
פסוק יד
כליל. מל׳ כל וכן כליל תקטר (ויקרא ו):
פסוק טז
במות. מקומות גבוהות כמו במתי ארץ (דברים לב):
טלואות. ענין חלוף הגוונים כמו ונעלות בלות ומטולאות (יהושע ט׳:ה׳):
פסוק יח
וקטרתי. הוא מיני בושם מעורבבים ונותנים על האש להריח:
פסוק יט
ניחוח. מל׳ נחת רוח:
פסוק כא
בהעביר. מל׳ העברה והולכה:
פסוק כד
גב. מל׳ גובה:
רמה. מל׳ רם וגובה:
פסוק כה
אל כל. בכל ובא מלת אל במקום בי״ת וכן ואל הארון (שמות כה) ור״ל ובהארון:
ותתעבי. מל׳ תעוב ומיאוס:
ותפשקי. ענין פתיחה והרחבה כמו פושק שפתיו (משלי יג):
פסוק כו
אל בני מצרים. את בני מצרים:
שכניך. מלשון שכן:
בשר. כן יקרא אבר התשמיש וכן רר בשרו (ויקרא טו):
פסוק כז
ואגרע. מל׳ גרעון וחסרון:
חקיך. ר״ל מזון קבוע וכן ואכלו את חוקם (בראשית מז):
בנפש. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (שם כג):
הנכלמות. מל׳ כלימה ובושה:
זמה. ענינו גנות ורשע כמו כי זמה עשו (הושע י):
פסוק כט
כנען. ענינו תגר וסוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (שם יב):
פסוק ל
מה. המלה ההיא באה להפלגת הדבר וכן מה רב טובך (תהלים לא):
אמולה. גזורה וכרותה כמו כי אומלל אני (שם ו):
לבתך. מל׳ לב:
שלטת. מושלת וגברתנית:
פסוק לא
לקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (לקמן כב):
אתנן. כן יקרא מתן הזונה כמו לא תביא אתנן זונה (דברים כ״ג:י״ט):
פסוק לג
נדה. על מתן הזונה יאמר וקרוב הוא ללשון נדוניא המוזכר בדרז״ל:
ותשחדי. מל׳ שוחד:
פסוק לו
נחושתך. ענינו תחתית הדבר וכן וחרה נחושתה (לקמן כד) ובמשנה למטה מנחושתו של תנור (כלים פ״ח):
גלולי. המאוסים כגלל של רעי:
פסוק לז
ערבת. ענין נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי (ירמיה לא):
על כל. עם כל וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה):
פסוק לח
וקנאה. ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א):
פסוק לט
ונתצו. ענין שבירה וכתיתה:
והפשיטו. ענין הסרת המלבוש:
ועריה. מגולה ערוה:
פסוק מ
קהל. קבוץ עם:
ורגמו. ענין השלכת אבנים:
ובתקוך. ענין בקיעה כי תרגומו הוא ויבזעינך וכן ויבקעו המים (שמות י״ד:כ״א) ת״א ואתבזעו מיא:
בחרבותם. מל׳ חרב:
פסוק מא
והשבתיך. ענין בטול והסר כמו שבת נוגש (ישעיה יד):
פסוק מב
והניחותי. מלשון מנוחה ויאמר כן על השקטת הכעס וכן והנחותי חמתי (לקמן כא):
קנאתי. כעסי:
ושקטתי. ענין מנוחה:
פסוק מג
ותרגזי. ענין כעס:
הא. הוא כמו הנה וכן הא לכם זרע (בראשית מו):
הזמה. ענין גנות ורשע:
פסוק מד
המושל. מל׳ משל ומליצה:
פסוק מה
גועלת. ענין הקאה והפלטה אל החוץ וכן שורו עבר ולא יגעיל (איוב כא):
פסוק מו
ובנותיה. הם הכפרים הסמוכים לה:
פסוק מז
קט. הוא מלשון קוטן ונפלה הנו״ן ועם שאמר כמעט אמר קט למעט יותר:
פסוק מט
גאון. מל׳ גאוה:
ושלות השקט. כפל הדבר במ״ש לרוב השלוה:
החזיקה. ענין אחיזה ועל הצדקה יאמר:
פסוק נ
ותגבהינה. מל׳ גבהות וגאוה:
פסוק נב
שאי. מל׳ משא וסבל:
פללת. ענין משפט כמו ופללו אלהים (ש״א ב):
התעבת. מל׳ תעוב:
פסוק נג
ושבתי. מל׳ השבה:
שביתהן. מל׳ שביה:
בתוכהנה. בתוכן:
פסוק נה
לקדמותן. מל׳ קודם:
פסוק נו
גאוניך. ענין גבהות וממשל רב וכן גאון יעקב (תהלים מז):
פסוק נז
בנות ארם. ערי ארם:
השאטות. ענין בזיון כמו בשאט בנפש (לקמן כה) והוא מל׳ ארמי כי ויבז עשו (בראשית כ״ה:ל״ד) ת״א ושט עשו:
פסוק נט
אלה. ענין שבועה כמו אלה וכחש (הושע ד):
פסוק סא
לבנות. ר״ל לכפרים הנכנעות אל העיירות: