מצודת ציון על יחזקאל· רבי דוד אלטשולר
פרק ד
פסוק א
לבנה. עשוי מן הטיט ומייבשים בחמה או שורפים אותו באש וכן נלבנה לבנים (בראשית יא):
וחקות. מלשון חקיקה:
פסוק ב
מצור. האויבים המקיפים העיר ללכדה יקרא מצור כי מצירים להם:
דיק. הוא מגדל הנבנה ללכוד העיר וכן ויבנו עליה דיק (ירמיהו נ״ב:ד׳):
סוללה. הוא תל העפר ששופכים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר וכן וישפוך סוללה (דניאל) יא):
מחנות. צבאות עם:
כרים. הם אילי ברזל עשויים לנגח בהם בחומה להפילה כמוזכר ביוסיפון:
פסוק ג
מחבת. שם כלי מה:
קיר. כותל:
והכינותה. מל׳ הכנה:
אות. סימן:
לבית ישראל. על בני יהודה יאמר:
פסוק ד
תשא. ענין כפרה וסליחה כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳):
פסוק ה
שני. מל׳ שנה:
ונשאת. תכפר:
פסוק ו
וכלית. ענין השלמה:
פסוק ז
תכין. מל׳ הכנה:
חשופה. גלויה כמו חשפי שובל (ישעיה מו):
פסוק ט
חטין וגו׳. שמות מיני תבואה וקטניות:
פסוק יא
במשורה. כן נקרא מדת הלח כמו במשקל ובמשורה (ויקרא יט):
ההין. שם מדה:
פסוק יב
ועוגת. היא חררה האפויה ע״ג גחלים וכן עוגה בלי הפוכה (הושע ז):
בגללי. כן יקרא הצואה כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ) ולתוספת ביאור אמר צאת האדם:
תעגנה. מל׳ עוגה ר״ל תאפינה לעשותה עוגה:
פסוק יג
טמא. ר״ל נתעב ומאוס:
אדיחם. מל׳ דחיה:
פסוק יד
אהה. ענין לשון צעקת יללה:
מטומאה. תעובה ומאוס:
פגול. מתועב כמו ומרק פגולים (ישעיה סו):
פסוק טו
צפיעי. הוא הגלל כי כל דבר היוצא מהגוף קרוי צפיעי כמ״ש הצאצאים והצפיעות (שם כב):
תחת. במקום:
פסוק טז
מטה לחם. על שנשענים על הלחם לאכול לשבעה אמר מטה בל׳ שאלה וכן כל מטה לחם שבר (תהילים ק״ה:ט״ז):
ובשממון. בתמהון לבב והוא ענין בהלה ופחד:
פסוק יז
ונשמו. ענין תמהון:
ונמקו. ענין המסה והמגה: