מצודת ציון על יהושע· רבי דוד אלטשולר
פרק י
פסוק א
אדוני צדק. כך שמו:
פסוק ו
תרף. מלשון רפיון:
פסוק ט
פתאום. ענין מהירות מבלי הרגשה מקודם:
פסוק י
ויהומם. מלשון מהומה ובלבול:
פסוק יב
תת. מלשון נתינה:
דום. המתן, כמו (שמואל א יד ט) דומו עד הגיענו אליכם:
פסוק יג
אויביו. מאויביו:
אץ. ענין מהירות, כמו (משלי יט ב) ואץ ברגלים:
לבוא. לשקוע, כמו (בראשית כח יא) כי בא השמש:
תמים. מלשון תם ושלם:
פסוק טז
ויחבאו. נסתרו, והוא מלשון מחבואה:
פסוק יח
גולו. גלגלו:
והפקידו. מלשון פקיד וממונה:
פסוק יט
וזנבתם. מלשון זנב, ורצה לומר, סוף המחנה, כזנב הזה שהוא סוף הגוף:
פסוק כ
והשרידים שרדו. הנשארים נשארו, כמו (איכה ב כב) פליט ושריד:
פסוק כא
חרץ. ענין תנועה, כמו (שמואל ב ה כד) אז תחרץ:
פסוק כד
קציני. ענין שררה, כמו (ישעיהו ג ו) קצין תהיה לנו:
פסוק מ
והנגב. מקום נגוב ויבש (בראשית ח יג) כי חרבו פני האדמה, תרגומו: נגבו, וכן (לקמן טו יט) ארץ הנגב נתתני:
והשפלה. העמק:
והאשדות. מדרון ההרים שהמים נשפכים ויורדים שם, וכן (דברים ג יג) אשדות הפסגה, וכן (בראשית ט ו) שופך דם, תרגומו: דישוד דמא: