מצודת ציון על חגי· רבי דוד אלטשולר
פרק ב
פסוק ו
החרבה. היבשה וכן אל החרבה (יהושע ד):
פסוק ז
כבוד. על העושר יאמר:
פסוק יב
ישא. מל׳ משא וסבל:
קדש. ר״ל מובדל מפני הטומאה כי לשון קדש יאמר על דבר המובדל בין לטהרה בין לטומאה בין לאיסור כמ״ש פן תקדש המלאה (דברים כ״ב:ט׳):
בכנף בגדו. בשולי בגדו:
הנזיד. התבשיל כמו ונזיד עדשים (בראשית כה):
פסוק טז
ערמת. כן יקרא כרי תבואה כמו בקצה (רות ג):
היקב. הוא הבור שהיין יורד שם מן הגת:
לחשוף. ענין שאיבה כמו ולחשוף מים מגבא (ישעיהו ל׳:י״ד):
פורה. כן יקרא הגת וכן פורה דרכתי לבדי (שם סג):
פסוק יז
בשדפון. ענין לקות הזרע עד לא נגמר הבשול:
ובירקון. היא הכספת פני התבואה ונהפך לירקון:
פסוק יט
במגורה. כן יקרא אוצר התבואה וכן נהרסו ממגורות (יואל א):
ועד. ענינו כמו אפי׳ וכן ועד כפר הפרזי (ש״א ו):
נשא. ענין גדול והצמחה:
פסוק כב
והשמדתי. ענין כליון:
פסוק כג
כחותם. טבעת העשוי לחתום בו אגרות:
סוף הספר