מצודת ציון על הושע· רבי דוד אלטשולר
פרק ד
פסוק ב
אלה. ענין שבועה:
וכחש. שקר:
פרצו. ענין שבר הגדר:
פסוק ג
תאבל. ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ (ישעיהו כ״ד:ד׳):
ואומלל. ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהילים ו׳:ג׳):
ואספו. ענין כליון ואבדון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח׳):
פסוק ד
אך. ת״י ברם ר״ל באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ״ט:י״ד):
ירב. מלשון מריבה:
פסוק ה
ודמיתי. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיה ט״ו):
אמך. הכנסייא:
פסוק ז
כרובם. ענין גדולה כמו כי רבה היא (אסתר א׳):
בקלון. מלשון קלות ובזיון:
אמיר. מלשון תמורה וחלוף:
פסוק ח
ישאו נפשו. זה הלשון יאמר על המצפה לדבר מה וכן מנשאים את נפשם (ירמיהו כ״ב:כ״ז):
פסוק ט
ופקדתי. ענין זכרון:
ומעלליו. מעשיו:
פסוק י
יפרצו. ענין התחזקות הרבוי וכן פרצו לרוב (ד״ה א׳ ד׳):
פסוק יא
ותירוש. הוא היין החדש:
פסוק יב
בעצו. מלשון עץ:
ומקלו. מטה עץ:
התעה. מלשון תועה:
פסוק יג
אלון ולבנה ואלה. שמות אילנות:
פסוק יד
יפרדו. ענין הפרשה כמו הפרד נא מעלי (בראשית י״ג:ט׳):
הקדשות. הזונות כמו לא תהיה קדשה (דברים כ״ג):
ילבט. ענין כשלון ויגיעה כמו ואויל שפתי׳ ילבט (משלי י):
פסוק טו
יאשם. מלשון אשמה:
פסוק טז
סוררה. ענין מרידה:
ירעם. מל׳ מרעה:
במרחב. במקום רחב:
פסוק יז
עצבים. כן יקראו העכו״ם:
פסוק יח
סר. מלשון הסרה:
סבאם. כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים (ישעיהו א׳:כ״ב):
הבו. ענין נתינה כמו הבו שכרי (זכריה יא):
קלון. ענין בזיון:
מגניה. מלכיה:
פסוק יט
צרר. ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל׳:ד׳):
בכנפיה. מל׳ כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה: