מצודת ציון על דברי הימים א· רבי דוד אלטשולר
פרק כא
פסוק א
ויסת. ענין פתוי:
פסוק ג
לאשמה. היא מלשון שממה וכן עדרי הצאן נאשמו (יואל א׳:י״ח):
פסוק ה
מספר מפקד. לתוספת ביאור כפל כמ״ש וכן אדמת עפר (דניאל י״ב):
פסוק ח
נסכלתי. מלשון סכלות ושטות:
פסוק יב
נספה. ענין כליון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח):
פסוק טו
הרף. מלשון רפיון:
פסוק טז
שלופה. הוצאה מתערה:
פסוק כב
ותעצר. ענין מניעה:
פסוק כג
והמוריגים. כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן למורג חרוץ (ישעיה מא):
פסוק כז
נדנה. הוא נרתק החרב ודוגמתו בגו נדנה (דניאל ו):
פסוק ל
נבעת. מל׳ בעתה וחרדה: