מצודת ציון על איוב· רבי דוד אלטשולר
פרק מ
פסוק ב
הרוב. מל׳ ריב:
יסור. מל׳ מוסר:
פסוק ד
למו פי. אל פי כמו למו עצתי (לעיל כט):
פסוק ז
אזר. חגור:
כגבר. כאיש גבור:
חלציך. מתניך:
פסוק ח
תפר. מל׳ הפרה ובטול:
פסוק ט
זרוע. ענין כח כי הוא נתון בזרוע:
תרעם. מל׳ רעם ורעש:
פסוק י
עדה. מל׳ עדי וקשוט:
גאון. גאוה:
פסוק יא
הפץ. פזר כמו יפץ קדים (לעיל לח):
עברות. מל׳ עברה וזעם:
פסוק יב
הכניעהו. מל׳ הכנעה:
והדוך. ענין כתישה כמו תשב אנוש עד דכא (תהילים צ׳:ג׳):
פסוק יג
טמנם. ענין ההסתרה במקום נסתר כמו והנם טמונים בארץ (יהושע ז׳:כ״א):
חבוש. ענין תפיסה וסגירה כמו מבכי נהרות חבש (לעיל כח):
פסוק טו
נא. עתה:
בהמות. כך שמו בהמות וכמ״ש בהמות בהררי אלף (תהילים נ׳:י׳) והוא שור הבר:
פסוק טז
ואונו. וכחו כמו מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳):
בשרירי. בטבורו כמו שררך אגן הסהר (ש״ה ז):
פסוק יז
יחפוץ. יחפוז צד״י במקום זי״ן כי זסשר״ץ מתחלף והוא מל׳ חפזון ומהירות:
פחדיו. ביציו כי מרוח אשך (ויקרא כ״א:כ׳) ת״א מריס פחדין:
ישורגו. ענין סעיף וענף כמו הלבינו שריגיה (יואל א):
פסוק יח
אפיקי. ענין חוזק כמו ומזיח אפיקים רפה (לעיל יב):
גרמיו. עצמיו כמו תשבר גרם (משלי כה):
כמטיל. ענין משא כבד כמו ונטל החול (שם כז):
פסוק כ
בול. כמו יבול בחסרון פ״א הפעל וכן כל תוכל (לקמן מב) ומשפטו יכל ויבול ענינו צמח האדמה כמו יבול הארץ (שופטים ו):
פסוק כא
צאלים. מל׳ צל:
ובצה. עניינו טיט הלח כמו היגאה גומא בלא בצה (לעיל ח):
פסוק כב
יסוכוהו. מלשון סכך:
ערבי נחל. שם אילני סרק הגדלים אצל הנחל:
פסוק כג
יעשוק. מל׳ עושק וגזל:
נהר. ר״ל כל נהר אשר ישתה ממנו:
יחפוז. מל׳ חפזון ומהירות:
יגיח. ענין המשכה כמו בגיחו מרחם יצא (לעיל לח):
פסוק כד
בעיניו. הבי״ת תבא במקום עד כמו בהשמים חסדך (תהילים ל״ו:ו׳) ומשפטו עד השמים ועיניו הוא ענין מעין מים כמו עין המים (בראשית טו):
פסוק כה
בחכה. הוא מכלי הצדיה כמו משליכי ביאור חכה (ישעיהו י״ט:ח׳):
תשקיע. ענין שימת הדבר בעומק כמו ככה תשקע בבל (ירמיהו נ״א:ס״ד):
פסוק כו
אגמון. וחוח גם הם מכלי הצדיה האגמון הוא כעין מחט כפוף כגומא שע״פ המים:
פסוק ל
יכרו. ענין סעודה כמו כרה גדולה (מ״ב ו):
חברים. בעלי הקסמים כמו וחובר חבר (דברים יח):
יחצוהו. ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות (דניאל יא):
כנענים. סוחרים כמו כנענים נכבדי ארץ (ישעיה כג):
פסוק לא
התמלא. ענין חתוך וכריתה כמו ימולל ויבש (תהלים צ):
בשכות. מל׳ סכין ועם היא בשי״ן וכן ושמת שכין בלועיך (משלי כ״ג:ב׳):
ובצלצל. הוא שם כלי מכלי הצדיה אשר בו יוצלל וישקע ראש הדג והוא מלשון צללו כעופרת (שמות ט״ו:י׳) שר״ל נשקעו בעומק: