מצודת ציון על איוב· רבי דוד אלטשולר
פרק כו
פסוק ג
ותושיה. כן יקרא החכמה כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים:
פסוק ד
את מי. אל מי:
ונשמת. מלשון נשימה ונשיבת רוח כמו מנשמת אלוה יאבדו (לעיל ד) וענינו הדבור הבאה בהפחת רוח וכאשר יאמר ויפיח לקץ (חבקוק ב):
פסוק ה
הרפאים. כן יקראו המתים ע״ש שנרפו ונחלשו ע״י מלאך המות:
יחוללו. מל׳ חלל ונבוב:
פסוק ו
שאול. הוא הגיהנם וכן אבדון:
פסוק ז
תוהו. ענינו דבר שאין בו ממש:
בלימה. היא שתי תיבות בלי מה:
פסוק ח
צורר. קושר כמו צרור כספו (בראשית מב):
פסוק ט
כסה. כמו כסא באל״ף:
פרשז. מל׳ פרישה והזי״ן נוספת:
פסוק י
חג. ענין סבוב ועגול וכן וחוג שמים יתהלך (לעיל כב):
תכלית. מלשון כליון:
פסוק יא
ירופפו. ירעדו כי עמודיה יתפלצון (לעיל ט) תרגומו מתרופפין:
פסוק יב
רגע. בקע כמו עורי רגע (לעיל ז):
מחץ. הכה והרג כמו מחץ ראש (תהלים קי):
רהב. מצרים קרואים כן כמ״ש קראתי לזאת רהב (ישעיהו ל׳:ז׳):
פסוק יג
שפרה. ענין אוהל כמו ונטה את שפרירו (ירמיה מג) ואוהל היפה נקרא כן מל׳ אמרי שפר (בראשית מט):
חוללה. בראה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ):
בריח. כעין מטה עשוי לשומו לרוחב השער לסגרו:
פסוק יד
דרכיו. מעשיו ופעולותיו:
שמץ. ענין משהו ומעט וכן ותקח אזני שמץ מנהו (לעיל ד):
ורעם. ענין רעש והמיה: