מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק קמג
פסוק א
באמונתך. לאמת ולאמן הבטחתך עלי:
ענני בצדקתך. אם אין בידי זכות ענני בצדקתך:
פסוק ב
במשפט. לעשות עמדי כפי גמול ידי:
כי לא יצדק. אם תשלם כפי הגמול אין מי בעולם שיהיה צדיק לפניך לזאת הנח את המשפט ועשה צדקה:
פסוק ג
כי רדף. ר״ל והנה תפלתי היא על אשר רדף אויב נפשי:
דכא וגו׳. כתת חיי להורידה לארץ:
הושיבני. האויב הושיב אותי במקום חושך כמו המתים אשר מעולם השוכנים בחשכת הקבר:
פסוק ד
ותתעטף וגו׳. רוחי שעלי תתעטף ובתוכי תהיה לבי משתומם ומתמה:
פסוק ה
זכרתי. כשאני זוכר הימים שהיו לי מימי קדם וכאשר אחשב בכל פעליך הראשונים וכאשר אדבר במעשי ידיך:
פסוק ו
פרשתי. אז אפרוש ידי בתפלה כי נפשי תתאוה לפעלך לעולם מבלי הפסק כארץ העיפה וצמאה המתאוה למים ור״ל כמו שהיה מאז כן מתאוות שיהיה לעולם:
פסוק ז
כלתה רוחי. לגודל התאוה כמעט כלתה רוחי מן הגוף ויצאה לה:
ונמשלתי. ר״ל כי כאשר תסתר פניך אהיה נמשל ליורדי בור:
פסוק ח
בבוקר. ר״ל בהשכמה בזריזות רב:
דרך זו אלך. הדרך אשר אלך בה להנצל מיד האויב:
נשאתי נפשי. אני נושא נפשי למעלה להסתכל בך ולבטוח עליך:
פסוק ט
אליך כסיתי. לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם ולזה כסיתי מכולם לגלות אליך לבדך:
פסוק י
למדני. תן בלבי לעשות רצונך כי אתה אלהי ובידך להטות לבבי אליך:
רוחך טובה. רצונך הטוב תנהג אותי בארץ מישור ר״ל שלא אכשל בעבירה כמו ההולך במקום ישר שאינו נכשל:
פסוק יא
למען שמך. למען יקודש ויגדל שמך:
בצדקתך. אף אם אין בידי זכות מ״מ בצדקתך תוציא נפשי מצרה:
פסוק יב
כי אני עבדך. ועל האדון להציל עבדו מיד הקמים עליו: