מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק קמ
פסוק ב
מאדם רע. מיד אדם רע:
מאיש חמסים. מאיש עושה חמסים:
פסוק ג
יגורו. יאספו עלי מלחמות:
פסוק ד
שננו לשונם. חדדו לשונם והכינו אותם לדבר לה״ר כמו נחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך:
חמת עכשוב. ארס של עכשוב יש לעולם תחת שפתותיהם ר״ל אין פוסקין מלדבר לה״ר:
פסוק ה
אשר חשבו. חושבים מחשבות להיות רגלי נדחים מדחי אל דחי לברוח מפני שאול:
פסוק ו
טמנו. הטמינו עלי הרשת לבל אהיה נשמר ואלכד בה:
וחבלים. גם חבלי הפח העשויים לסגור פי הפח גם אותם הטמינו לבל ארגיש כלל ור״ל מאוד מאוד הסתירו עצה ללכדני:
פרשו רשת ליד מעגל. במקום מעגלי ואשורי פרשו הרשת למען אפול בה וכמ״ש וראו את מקומו אשר תהיה רגלו שם (ש״א כג):
שתו לי סלה. רוצה לומר מבלי הפסק אף אם לא הצליחו בראשונה חזרו שוב לארוב:
פסוק ז
אמרתי. לזה אמרתי בתפלה הלא מעולם אתה אלי וחזקי האזינה גם עתה בקול תחנוני:
פסוק ח
סכותה. מעולם סככת על ראשי בעת באו עלי בכלי נשק הם כלי זיין:
פסוק ט
אל תתן. לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי:
זממו אל תפק. אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים ממנו לבל יוכל להשיגם:
פסוק י
ראש מסבי. ראש המסבבים ללכדני והוא דואג האדומי:
עמל שפתימו. השקר שמדברים עלי הוא וסיעתו השקר הזה יכסה אותם ר״ל מה שרוצים לעשות לי יבוא עליהם:
פסוק יא
ימוטו. הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם:
באש יפילם. העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום:
פסוק יב
איש לשון. מהראוי שהאיש בעל לה״ר בל יהיה נכון בארץ על כנו ובסיסו:
רע. הרע שהוא עושה הוא יצוד אותו עד שיהיה נדחף מרעה אל רעה:
פסוק יג
ידעתי. הן ידעתי שסוף הדבר אשר יעשה ה׳ דין עני לנקום נקמתו:
פסוק יד
אך צדיקים. הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה׳: