אור ברסלב

מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר

פרק קיט

פרק קיח

פסוק א

אשרי תמימי דרך. ההלול והשבח של ההולכים בדרך תמים הוא בעבור כי הולכים בתורת ה׳‎ זהו דרך חיים ואין זולתה:

פסוק ב

בכל לב ידרשוהו. כאשר ידרשוהו בכל לב לדעת תוכן הדבר ואמתתו:

פסוק ג

אף וגו׳‎. ר״‎ל אף אם לא פעלו עולה בשב ואל תעשה לא היה די להם בזה כ״‎א עוד הלכו בדרכי התורה והמצוה לקיימם בקום ועשה:

פסוק ד

אתה. הלא אתה ה׳‎ צויתה פקודיך ואין ראוי א״‎כ להקל בהם ראש ונכון הוא לשמור מאוד:

פסוק ה

אחלי. אבקש מה׳‎ שיהיו דרכי נכונים לשמור חוקיך ר״‎ל לסייע אותי מן השמים:

פסוק ו

אז. כשהיו דרכי נכונים אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך כי מי שלא קיים המצות הוא בוש ונכלם כשרואה המצות ההם כתובים בתורה:

פסוק ז

בלמדי. כשאלמוד משפטי צדקך אדע אז איך אודך ביושר לבב:

פסוק ח

עד מאוד. הוא הפוך כאילו אמר את חוקיך אשמור עד מאוד ר״‎ל מחשבתי לשמור מאוד חוקיך לכן אל תעזבני לבל יהיה לי שום מניעה:

פסוק ט

במה. באיזה ענין יעשה את ארחו זכאי בעת ירגיל עצמו מנערותו לילך באורח מישור:

לשמור כדברך. ר״‎ל לא יאמר אי אפשי בעבירה אלא יאמר אפשי בו אבל אשמור בדבר ה׳‎:

פסוק י

אל תשגני. אל תשימני שוגה מלהבין מצותיך ר״‎ל תן בלבי בינה להבין על בוריה:

פסוק יא

בלבי צפנתי. שמורים הם בלבי למען לא אחטא לך כי אם אשכח מה מהם אהיה נלכד בחטא בבלי דעת:

פסוק יב

ברוך. אומר אני ברוך אתה ה׳‎ על נתינת חוקיך ואשאל ממך שתלמדני אותם ר״‎ל תן בלבי בינה להבינם:

פסוק יג

בשפתי. כי משפטי התורה ספרתי בשפתי ללמדם לזולתי א״‎כ כשתלמדני אועיל גם לזולתי:

פסוק יד

בדרך. שמחתי בהיותי הולך בדרך עדותיך כמו השמח על רבוי הון:

פסוק טו

ואביטה. אביט בכוונת הלב ולא מן השפה ולחוץ כ״‎א לקיים וללכת באורחותיך:

פסוק טז

אשתעשע. בכל עת אני משתעשע בהם למען לא אשכח מה מהם:

פסוק יז

גמול. ר״‎ל גמול חסד על עבדך שאחיה למען אשמור דבריך ולא בעבור הנאות עוה״‎ז:

פסוק יח

גל עיני. האר עיני להבין מתורתך דברים נפלאים ומכוסים:

פסוק יט

גר. הלא אני בארץ כגר הזה שמעט זמן יושב במקום גרותו ושואף הוא אל מקום מולדתו כן שני חיי מעטים ושואף אני לשוב למקור נשמתי ולזה אל תסתר ממני פלאי מצותיך מלהבינם במעט ימי:

פסוק כ

גרסה נפשי. נשברה מרוב תאותה בכל עת אל משפטיך:

פסוק כא

גערת. ר״‎ל כי ראיתי אשר מעולם גערת בזדים ארורים אשר הם שוגים ממצותיך בעבור זדון לבם אשר לא למדו ולזה אתאוה אל משפטיך ללמדם ולעשותם:

פסוק כב

גל. העבר מעלי חרפה ובזיון כי שמרתי התורה ואינו בדין להתבזות למען יגדל כבוד התורה:

פסוק כג

גם ישבו. לא לבד באקראי ידברו בי כי גם ישבו דרך קבע אבל אני לא אדבר בם כ״‎א אשיח בחוקיך:

פסוק כד

גם עדותיך. לא לבד אשיח בהם דרך עראי כי גם שעשועי המה בכל עת ויחשבו לאנשי עצתי לדבר בהם בתמידות כאדם עם יועציו:

פסוק כה

דבקה. שחה נפשי ודבקה עד לעפר ואשאל ממך חייני מהצרה כדברך עלי ע״‎י נתן הנביא:

פסוק כו

דרכי. ענייני הייתי מספר לפניך לשאול לך עצה עליהם כמ״‎ש וישאל דוד בה׳‎ (ש״‎ב ה):

ותענני. ענית לי על שאלתי:

למדני. לכן אשאל גם זאת אשר תלמדני חכמת התורה וענני גם עתה למלא משאלותי:

פסוק כז

דרך פקודיך. ר״‎ל מסתרי המצות ועיקרם:

ואשיחה. ואדבר עוד לזולתי ללמד בדברי׳‎ הנפלאים והמכוסים שבהם:

פסוק כח

דלפה. מרוב תוגה נמס נפשי עד שנוטפת טיפין טיפין והוא ענין מליצה והפלגה:

קימני כדברך. קיימני בחיים כדברך ע״‎י נתן הנביא:

פסוק כט

הסר ממני. לבל אתאוה ללכת בה:

ותורתך חנני. ללכת בדרך תורתך:

פסוק ל

שויתי. שמתי דברי משפטיך לנגד עיני ללכת בהם:

פסוק לא

דבקתי. על כי דבקתי בעדותיך לכן אתה ה׳‎ אל תביאני לידי בושה:

פסוק לב

ארוץ. ר״‎ל בזריזות רב אעשה מצותיך כי ידעתי אשר בעבורם תרחיב לבי בתענוגי עוה״‎ב:

פסוק לג

ואצרנה עקב. ואשמרנה עד סוף ימי מבלי הפסק:

פסוק לד

הבינני. דרכי התורה:

פסוק לה

הדריכני. ר״‎ל מן השמים יסייע לי לדרוך בנתיב מצותיך:

כי בו חפצתי. והבא לטהר מסייעין לו:

פסוק לו

הט לבי. תן בלבי להיות נוטה אל התורה ולא אל אהבת אסיפת הממון:

פסוק לז

העבר עיני. מנע עיני מלראות דבר שוא ואיסור כי פן אחמוד בה ואכשל:

בדרכך חייני. החיה את נפשי בהסתכלות דרכיך לחמוד אליהם:

פסוק לח

הקם. תקים לעבדך הבטחת אמרתך אשר היא מבוא ליראתך כי על ידי ההשקט אוכל לירוא את ה׳‎:

פסוק לט

חרפתי. חרפת העון אשר אפחד ממנו העבר נא ומחול עליו כי הלא טובים משפטיך בעשות חסד עם המשפט:

פסוק מ

הנה תאבתי. אני מתאוה לעשות פקודיך ואם לא עשיתי כלם עכ״‎ז חייני כפי צדקתך אשר תצרף מחשבה טובה למעשה:

פסוק מא

ויבואני. יבואו לי חסדיך ואהיה נושע ע״‎י תשועתך כאשר אמרת ע״‎י נתן הנביא:

פסוק מב

ואענה. אשיב למחרפי דבר ר״‎ל דברי חרוף כאשר דבר אלי:

כי בטחתי בדבריך. אשר הבטחתני שלא יוכל לי ולכן אדבר ולא אירא:

פסוק מג

ואל תצל. אל תסיר מפי דבר אמת ועד מאוד לא תסור ר״‎ל כלל וכלל לא אהיה נוטה מדבר הוראות אמת במשפטי התורה:

כי למשפטיך יחלתי. כי אני מייחל ומקוה לעשות משפטיך לזה אין מהראוי להיות נכשל בהם:

פסוק מד

ואשמרה. תן בלבי לשמור:

לעולם ועד. כל ימי היותי על האדמה:

פסוק מה

ברחבה. במקום רחב ר״‎ל לא אכשל בדבר משפטי התורה כההולך במקום רחב שאינו נוח להכשל:

כי פקודיך דרשתי. ומהראוי שתאיר עיני בהם:

פסוק מו

ולא אבוש. כי יהיו דברי צודקים אין בהם נפתל:

פסוק מז

ואשתעשע. אהיה משתעשע במצותיך אשר אהבתי אותם ר״‎ל בעבור גודל האהבה אשתעשע עמהם בכל עת:

פסוק מח

ואשא כפי. ארים ידי אל מצותיך לקחתם אלי ולעשותם על אשר אהבתי אותם:

ואשיחה. אדבר ואלמד בהם:

פסוק מט

זכר דבר. זכור לעבדך את הדבר וחוזר ומפרש לומר על אשר יחלתני ר״‎ל הדבר שהבטחת לי להיות אני מייחל ומקוה לה:

פסוק נ

זאת. ההבטחה ההיא מנחמת אותי בעת עניי:

כי אמרתך. אשר אמרת להושיעני היא תחיה את רוחי ולא אוסיף עצב:

פסוק נא

הליצוני. עם כי הזדים מתלוצצים בי עד מאד בעבור עסקי בתורה תמיד עכ״‎ז מתורתך לא נטיתי ולא אחוש להם:

פסוק נב

משפטיך. הנעשים מעולם באנשי רשע:

ואתנחם. בזה אתנחם על דאג׳‎ הלצת הזדים כי ידעתי שיקבלו גמולם:

פסוק נג

זלעפה. עם כי אחזתני רעד מאנשי רשע העוזבים את התורה כי כולם קמו עלי:

פסוק נד

זמרות. מ״‎מ בכל המקומות שהייתי גר שם היו נחשבים לי חוקיך כשיר וזמר ר״‎ל למדתי בשמחת הלב וכדרך המזמר:

פסוק נה

זכרתי בלילה. עת היות המחשבות פנויות זכרתי שמך המורה על הממשלה ולכן בטחתי בו ואשמרה תורתך ולא הייתי פונה לטרדת ההצלה מן אנשי הרשע:

פסוק נו

זאת. ר״‎ל הגדולה הזאת שאני עתה בה היא באה לי על אשר שמרתי פקודיך:

פסוק נז

חלקי ה׳‎. אמרתי לכל ה׳‎ הוא חלקי ובו אני מאמין והוא מושיעי למען גם כל השומע ישמור דבריך:

פסוק נח

כאמרתך. ע״‎י נתן הנביא:

פסוק נט

חשבתי דרכי. כאשר אחשב איזה דרך אלך אשיבה רגלי אל דרך עדותיך:

פסוק ס

חשתי. במהירות רב ולא בהעכבה אלך לשמור מצותיך:

פסוק סא

חבלי רשעים. חבורות רשעים שללו אותי ועם כל הצער הזה לא שכחתי תורתך:

פסוק סב

על משפטי צדקך. על משפט הצדק שעשית ברשעים שונאי נפשי:

פסוק סג

חבר אני. אוהב ורע לכל היראים ממך:

פסוק סד

חקיך למדני. ר״‎ל מכל החסדים עשה עמדי החסד הזה אשר תלמדני חוקיך:

פסוק סה

טוב. מעולם עשית טוב עם עבדך:

ה׳‎ כדברך. אתה ה׳‎ הלא עשית כדברך שהבטחת לי ולא נפל דבר ארצה:

פסוק סו

טוב טעם. הטוב אשר בטעמי התורה והדעת אשר בהם למדני ר״‎ל כמו שהטבת לעשות לי בדבר ישועה ורחמים כן עשה לי גם את זאת:

כי במצותיך האמנתי. אני מאמין במצותיך שאתה צויתם ולזה תאב אני לדעת טוב טעמם:

פסוק סז

טרם אענה. טרם עניתי עצמי בלמוד התורה המתשת כח אז הייתי אני שוגג בדבר קיום המצות כי לא ידעתים על אמתתם אבל עתה אחרי למדי את כל דברי התורה שמרתי אמרתך ולא אשגה עוד:

פסוק סח

טוב אתה. גם בלי בקשה על הטובה:

ומטיב. להמבקש את הטובה:

למדני. ר״‎ל ואת זה אני מבקש למדני חוקיך לדעת מסתרי התורה:

פסוק סט

טפלו. הזדים חברו עלי שקר ר״‎ל תלו בי דבר שקר לומר שאין תוכי כברי ומעשי המה בשקר אבל לא כן הוא כי אני בכל לב אשמור פקודיך וכברי כן תוכי:

פסוק ע

טפש. לבם נעשו שמן כחלב כי ישעשעו בתענוגות הזמן אבל אני תורתך היא שעשעתי המתשת עוד את הכח:

תוכן העניינים

מצודת דוד על תהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה