מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק עט
פסוק א
אלהים. אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך:
לעיים. כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים:
פסוק ב
נתנו וכו׳. כי לא נתנום לקבורה:
פסוק ג
ואין קובר. כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם:
פסוק ד
היינו חרפה. השכנים היו מחרפים אותנו:
פסוק ה
עד מה. עד מתי יהיה כן וכי תאנף לנצח וכי תבער קנאתך כמו אש שהולך ושורף עד תומו:
פסוק ו
שפוך. הסר החמה מאתנו ושפוך אותה על הגוים אשר לא יירצו לדעת אותך:
פסוק ז
אכל. כלו והשמידו:
נוהו השמו. החריבו מדורו זה בה״מ:
פסוק ח
אל תזכר וכו׳. אם אמנם עתה נשוב אליך:
מהר. במהירות רב תקדים לנו רחמיך כי דלונו מאד בתכלית העוני ואין לנו כח לסבול עוד:
פסוק ט
על דבר. בעבור כבוד שמך לבל יחולל:
למען שמך. המורה שאתה רחום וחנון:
פסוק י
למה יאמרו וגו׳. למה יאמרו הגוים איה אלהיהם אם אלהים הוא יריב ריב עמו יודע לזאת יודע:
פסוק יא
אנקת:. צעקת האסיר:
הותר. התר קשרי הנאסרים להוציאם להריגה:
פסוק יב
והשב. כמו שעשה לנו כן השב גמול פורעניות אל שכנינו:
שבעתים. שני פעמים שבעה ר״ל רבת פעמים השב להם גמולם:
אל חיקם. הפורעניות תביא אל חיקם ולא יטה לכאן ולכאן:
חרפתם. גמול חרפתם אשר חרפוך:
פסוק יג
ואנחנו. ואז אנחנו שאנו עמך וגו׳ נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים: