מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק עד
פסוק א
זנחת לנצח. למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם יעשן. למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם:
פסוק ב
קנית קדם. אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר:
פסוק ג
הרימה פעמיך. הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ״ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) ומשפטו כל עון תשא:
פסוק ד
בקרב מועדך. בתוך בה״מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם:
שמו אותותם אותות. אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ״נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ״ש שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות:
פסוק ה
יודע וכו׳. כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה״מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו:
פסוק ו
ועתה. בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות:
פסוק ז
שלחו באש מקדשך. כמו שלחו אש במקדשך:
לארץ. מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ:
פסוק ח
נינם יחד. כל שריהם בעצה אחת:
כל מועדי אל. כל המקומות המיועדות לה׳ בהכ״נ ובהמ״ד:
פסוק ט
אותותינו. עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן:
ולא אתנו. אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר:
פסוק י
יחרף צר. באומרו מבלי יכולת ה׳ הניחם ביד האויב:
ינאץ. וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה:
פסוק יא
תשיב ידך. לאחור לבל הכות בו את האויב:
כלה. ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך:
פסוק יב
מקדם. מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה:
פסוק יג
בעזך. בכחך פוררת הים לי״ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז״ל:
על המים. כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם:
פסוק יד
ראשי לויתן. שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן:
תתננו מאכל. נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה:
פסוק טו
אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל:
נהרות איתן. זה הים והירדן ר״ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת:
פסוק טז
לך יום. ר״ל אתה בראתם:
אתה הכינות. להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם:
מאור. הוא הירח הנקרא מאור הקטן (בראשית א):
פסוק יז
כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו:
פסוק יח
זכר. ר״ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה׳:
ועם נבל. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יט
לחית. לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל:
חית ענייך. עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים:
פסוק כ
הבט. ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם:
מחשכי ארץ. המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס:
פסוק כא
דך. המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה:
פסוק כב
ריבך. כי למולך קמו לגדף:
כל היום. מה שחרף בכל עת:
פסוק כג
עלה תמיד. אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה: