מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק סו
פסוק א
הריעו. בעת בוא מלך המשיח יריעו כל העמים תרועת מלך לקבל את ה׳ לאלוה:
פסוק ב
כבוד שמו. כפי הכבוד הראוי לשמו:
שימו. הללוהו בכבוד הראוי לו וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ג
אמרו לאלהים. אמרו על אלהים:
מה נורא. מה מאוד נוראים ונפלאים מעשיך ברוב. בעבור רוב חזקך יכחשו לך אויביך לאמר שהמה אוהביך:
פסוק ד
יזמרו שמך סלה. לעולם יזמרו לשמך ולא יחזרו לסורם:
פסוק ה
לכו. אז יאמרו ישראל זה לזה לכו וראו וגו׳:
נורא עלילה. מעשיו נוראים בעבור בני אדם:
פסוק ו
הפך ים. בעת יצאו ממצרים:
בנהר יעברו ברגל. בימי יהושע עברו בירדן ברגלם:
בו. בהישועה הבאה ממנו:
פסוק ז
מושל. עתה הנה מושל בגבורתו על כל העולם ועיניו צופים באנשים להשיב להם גמול:
הסוררים. הסרים מדרך הטוב לא יהיה להם עוד התרוממות עד עולם:
פסוק ט
השם וגו׳. ולא יכלו לכלות אותנו:
למוט רגלינו. להיות נופלים מאין תקומה:
פסוק י
כי בחנתנו. הצרות אשר באו עלינו המה היו לבחון אותנו אם נהיה עומדים באמונת ה׳:
צרפתנו. כמו הצורף מסיר סיג הכסף ע״י הצירוף כן נתמרקו עונינו ע״י הצרות:
פסוק יא
הבאתנו במצודה. אף כי ישבנו במאסר הוספת עוד להשים במתנינו דבר המעיק ומיצר:
פסוק יב
ותוציאנו. אבל עכ״ז סוף הדבר הוצאת אותנו לרויה ולא כלינו:
פסוק יג
אבוא. ולזה אבוא לביתך בעולות וכו׳:
פסוק יד
אשר פצו וכו׳. לנדור לה׳:
פסוק טו
קטורת אילים. הקטרת אימורי אילים:
סלה. לעולם מבלי הפסק כי הבה״מ האחרון לא יחרב עוד:
פסוק טז
לכו שמעו. אמר דוד אל יפג לבבכם מלהאמין כי שמעו וכו׳ את אשר עשו לנפשי ומזה תאמינו שגם לכם יעשה כזאת:
פסוק יז
אליו פי קראתי. בעת הייתי בצרה:
ורומם. רוממות ה׳ היתה תחת לשוני ר״ל ספרתי רוממות האל:
פסוק יח
און וגו׳. אף כשראיתי בלבי און ר״ל אף אם חשבתי לעשות און מה עכ״ז לא ישמע ה׳ ר״ל עשה עצמו כאלו לא ישמע ולא יודע מחשבתי כי אינו מצרף מחשבה רעה למעשה ולא דחה את תפלתי בעבור המחשבה ההיא:
פסוק כ
לא הסיר תפלתי. לא דחה תפלתי מלפניו בעבור רוע המחשבה ההיא:
וחסדו. מוסב על לא הסיר חסדו מאתי וחוזר למעלה לומר מזה תדעו כאשר שמע אלי כן ישמע אליכם ותצאו מן הגולה: