מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק נז
פסוק א
אל תשחת. על כי היה קרוב להיות נלכד אז ביד שאול התפלל ואמר אל תשחיתני:
במערה. להסתר עצמו במערה:
פסוק ב
חנני אלהים חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו:
עד יעבור. כאומר הן ידעתי אף אחר שאנצל עתה מידו ירדוף שוב אחרי ואני אחסה בך עד אשר יעבור ההוות מכל וכל:
פסוק ג
עליון. היושב בשמים ממעל וידו על העליונה:
גומר. המשלים לגמור מה שהבטיח עלי:
פסוק ד
חרף שאפי סלה. מחרפת שואפי יושיעני לעולם:
ואמתו. ואמתת הבטחתו:
פסוק ה
נפשי בתוך לבאים. נפשי שוכנת בין בני אדם הטורפים כלבאים ואני שוכב בין אנשים השורפים כלהב אש ופניהם כחנית וחצים:
חרב. ממית בלה״ר כחרב חדה:
פסוק ו
רומה. ר״ל עשה בהם נקם ובזה ירומם תפארתך על השמים ועל הארץ יראה כבודך כי כשהשם עושה דין ברשעים הוא מתרומם ומתנשא:
פסוק ז
רשת. הנקם יהיה שהרשת אשר הכינו במקום מדרך רגלי וכ״א מהם כפף נפשי להורידני בה וחפרו לפני בור שאפול בה אני הנה בהמקום הזה עצמו יפלו בתוכה לעולם:
פסוק ח
נכון. לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזור לי ואשירה על התשועה:
פסוק ט
עורה. אז אדבר אל נשמתי עורה כבודי לדבר בשיר ועורה הנבל וכנור לנגן בהם בעת אעירה השחר להודות לה׳:
פסוק י
אודך בעמים. לפרסם שבחיך:
פסוק יא
כי גדול וגו׳. החסד והאמת הנעשה לי גדלה עד השמים ומהראוי לפרסם אותו:
פסוק יב
רומה. אז ירומם תפארתך על השמים ויראה כבודך על כל הארץ בעבור גודל התשועה: