מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק נא
פסוק ב
בבוא. להוכיחו בדבר ה׳ כאשר בא אל בת שבע:
פסוק ד
הרב. הרבה ומאוד כבסני:
פסוק ה
אני אדע. מכיר אני שפשעתי ותוהה אני עליו:
נגדי תמיד. לזכור בו ולדאוג עליו:
פסוק ו
לך לבדך. ובידך א״כ למחול משא״כ אם היה החטא לאדם:
בעיניך. כפל הדבר במ״ש:
למען וגו׳. מתחלה נעשית למען תהיה צדק בדברך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ״ש רז״ל:
תזכה וגו׳. מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה:
פסוק ז
הן בעוון חוללתי. כמ״ש רז״ל ולזה אמר הלא נבראתי בעון לזה מאוד גבר בי היצה״ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה:
ובחטא יחמתני אמי. כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ח
הן אמת וכו׳. הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבות הכליות וא״כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל:
ובסתום. בהכליות הסתומים הודעתני חכמה ר״ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה״ר:
פסוק ט
תחטאני. ולזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא:
תכבסני. ר״ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל:
פסוק י
תשמיעני ששון ושמחה. השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי:
פסוק יא
הסתר פניך. לבל יעמדו מול פניך לקטרג בי:
פסוק יב
לב טהור. לבל אחטא עוד:
ורוח נכון. רוח ישר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יג
אל תשליכני. למאס בי ולעזבני אל המקריים:
ורוח קדשך. רוה״ק אשר בי מאז:
פסוק יד
השיבה. שלח לי ששון ישועה כמאז:
תסמכני. סמוך אותי ברצון אהבת המתן כמשפט לאוהבי ה׳:
פסוק טו
אלמדה. אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה ולומר להם ראו מה עלתה בי ע״י התשובה:
אליך ישובו. ע״י דברי אלה ידעתי כי ישובו:
פסוק טז
מדמים. שלא יושפך דמי בגמול עון הזה ואז תרנן לשוני הצדקה שעשית עמדי:
פסוק יז
תפתח. במה שתמחול לי תפתח פי להגיד תהלתך לרבים ולהעיר לבם על התשובה:
פסוק יח
כי לא תחפוץ. אין עיקר חפצך בזבח ומתן:
פסוק יט
זבחי. רוח נשברה הוא הזבח המרוצה ולא תבזה אם כן לבי הנשבר והנדכה:
פסוק כ
היטיבה. חוזר גם להתפלל על בני הגולה בבבל ואשור ואמר ראה לבותם הנשברים והיטיבה ברצונך את ציון שתבנה ותכונן:
פסוק כא
אז תחפוץ וגו׳. כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות ולבד זבחי צדק יזבחו והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא:
אז יעלו וגו׳. כפל הדבר במילות שונות: