מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק מד
פסוק ב
פועל פעלת. הפעולה אשר פעלת:
פסוק ג
אתה ידך. בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא״י ובמקומם נטעת את ישראל תרע. הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם:
פסוק ד
כי לא בחרבם. מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם:
פסוק ה
מלכי אלהים. הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב:
פסוק ו
בך. בעזרתך:
בשמך וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ח
כי הושעתנו. לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה:
פסוק ט
באלהים. במהללי אלהים:
ושמך לעולם. שמך הקיים לעולם נודה סלה אף בטרם בוא התשועה:
פסוק י
אף זנחת. אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו:
פסוק יא
תשיבנו אחור. לברוח לאחור מפני הצר:
שסו למו. בוזזים לעצמם את אשר לנו:
פסוק יב
כצאן מאכל. כצאן הנתונים למאכל:
פסוק יג
ולא רבית. לא לקחת רב הון בחלופיהם:
פסוק יד
לשכנינו. בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו:
פסוק טו
תשימנו משל. כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל:
מנוד ראש. נדים בראש בדרך לעג:
פסוק טז
נגדי. רואה אני בכלימתי:
ובושת פני. מה שמביישים פני כסה אותי לגודל רבויים והוא מלשון מליצה:
פסוק יז
מפני אויב. אשר חרפונו ומפני רדיפות אשר רדפונו:
פסוק יח
כל זאת. עם שכל זאת בא עלינו אעפ״כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית:
פסוק יט
ותט. מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר״ל לא נטה רגלינו מן ארחך:
פסוק כ
כי דכיתנו. עם כי דכית אותנו במקום תנים:
פסוק כא
אם שכחנו. האם שכחנו שם ה׳ בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר:
פסוק כב
הלא וגו׳. כי אמרנו הלא אלהים יחקר זאת וענש יענש:
פסוק כג
כי עליך. אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח:
פסוק כד
עורה. לזה עורה נא להושיע ולא תהיה כמו הישן:
פסוק כה
תשכח. מוסב על למה תשכח וכו׳:
פסוק כו
כי שחה. נפשנו מושפלת עד לעפר:
פסוק כז
קומה. לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך: