מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק מ
פסוק ג
מטיט היון. אשר העומד בה הוא שוקע ויורד:
על סלע. במקום מגולה וקשה כונן אשורי. הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד:
פסוק ד
יראו רבים. כאשר יראו בהשגחת ה׳ יפחדו ממנו ויבטחו בו:
פסוק ה
אשרי. ויאמרו אשרי וכו׳:
ולא פנה. לבטוח בהם:
ושטי כזב. הנוטים אחר הרהורי הבל וכזב:
פסוק ו
רבות עשית. נפלאות רבות עשית למעננו:
אין ערוך. אין מי להעריך ולהדמות אליך:
אגידה. אם אמרתי אגיד נפלאותיך לא אוכל כי רבו מלספר:
פסוק ז
לא חפצת. אינך חפץ שיחטא האדם ויביא קרבן:
אזנים כרית לי. לשמוע אל דברי התורה אשר היא טובה בעיניך מזבח וכן נאמר הנה שמוע מזבח טוב (ש״א ט״ו):
פסוק ח
אז. בעת מתן התורה אמרת:
הנה באתי. לקבלה:
במגלת ספר. כאשר כתוב עלי במגלת ספר בתורה שאמרתי אז נעשה ונשמע:
פסוק ט
לעשות. וכאשר קבלתי עלי כן חפצתי לעשותה ותורתך שמורה בלבבי אשר היא מכלל המעיים:
פסוק י
בשרתי. השמעתי לרבים את דברי התורה ולא מנעתי שפתי מלהשמיע והלא אתה ה׳ ידעת שכדברי כן הוא:
פסוק יא
צדקתך. והצדקה שעשית עמדי לא כסיתי בלבי מלהודיע לרבים:
לא כחדתי. לא מנעתי מלספר חסדך לקהל רב בכדי להמשיך לבם אחריך:
פסוק יב
אתה ה׳. לכן גם אתה ה׳ השב גמול ולא תמנע רחמיך ממני:
ואמתך. אמתת הבטחתך:
פסוק יג
השיגוני. המקטריגים הנעשים מעונותי רדפו אחרי והשיגוני:
ולא יכלתי לראות. כי כהו עיני מהצרות:
ולבי עזבני. הלך ממני אומץ הלב:
פסוק יד
רצה. וכשתרצה אין מי שימחה בידך:
פסוק טו
יבושו. כשיראו הצלתי:
יסוגו אחור. כאדם הבוש החוזר על עקבו:
פסוק טז
ישמו. יהיו שוממים בעבור גמול שכר בשתם שמביישים אותי ואומרים עלי האח ושמחים לצרתי:
פסוק יז
בך. בתשועתך:
אוהבי. האוהבים שיבוא להם התשועה על ידך יאמרו תמיד יגדל ה׳ ר״ל יבוא להם התשועה ויהללו את ה׳:
פסוק יח
עני ואביון. אני מכניע את עצמי לפניך כעני ואביון וה׳ יחשב לי את ההכנעה הזאת לזכות:
אל תאחר. להביא את התשועה: