מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק כט
פסוק א
בני אלים. הם המלאכים:
הבו לה׳. חוזר ומפרש מהו ואמר הבו לה׳ כבוד ועוז ר״ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה׳:
פסוק ב
כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו כי כל שמותיו מורים על כבודו:
בהדרת. במקום שהוא מהודר בקדושה והוא בה״מ:
פסוק ג
קול ה׳. אז ישאג קול ה׳ להחריד הנמשלים לנחלי מים:
הרעים. ירעם בקול:
ה׳ על מים רבים. ה׳ ירעם בקול על הנמשלים למים רבים וכפל הדבר פעמים ושלש להתמדת הדבר:
פסוק ד
בכח. ישאג בכח רב:
בהדר. בעבור להדר ולפאר את ישראל להיות להם למחסה:
פסוק ה
ארזים. הוא משל על אנשים גבורים וחזקים:
פסוק ו
וירקידם. בתנועת הרעדה:
לבנון ושריון. כפל המליצה מארזים:
פסוק ז
חוצב. כורת להבות אש לשלחם על פני הארץ והם הברקים והמה יחרידו את העובדי גילולים:
פסוק ח
יחיל מדבר. ירעיד יושבי מדבר:
מדבר קדש. שהיא גדולה ורחבה:
פסוק ט
ויחשוף יערות. כי ישבר ויפיל כל עצי היערות וישארו א״כ היערות מגולים ופנוים מן האילנות והכל הוא דרך משל על מפלת אויבי ה׳:
ובהיכלו. כל הבאים בבית המקדש יאמרו הנה עתה נראה כבודו:
פסוק י
ה׳ למבול ישב. כמו בעת שהיה המבול ישב ה׳ לבדו כי הכל נשטף ונודע אז שהוא המושל בכל:
וישב. רצה לומר כ״כ בימי המשיח ישב הוא לבדו למלך לעולם אזי כולם יכירו כי הוא בורא עולם:
פסוק יא
ה׳ עוז. אז יתן ה׳ החוזק לעמו ויברכם בשלום: