מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק כז
פסוק א
ה׳ אורי. הלא ה׳ מאור לי בעת צרה א״כ ממי אירא:
פסוק ב
בקרוב. בעת קרבו רשעים לבוא עלי לאכול בשרי והמה לי לאויבים ובודאי לא יחזרו מדעתם אבל בעת ההיא עזרני ה׳ והמה כשלו ונפלו ונמלטתי מידם:
פסוק ג
בזאת. באמירה הזאת שאמרתי והוא ה׳ אורי וישעי:
פסוק ד
שבתי. שאשב בבית ה׳ טוב לי:
לחזות. לראות בנעימות תורת ה׳:
ולבקר. לדרוש בהיכלו בדבר מצות ה׳:
פסוק ה
כי יצפנני. ביום בוא האויב הסתירני בסוכתו ולא יכלו לי:
בצור. היה מרומם אותי להתגבר עליהם כאלו עמדתי על צור גבוה כי כן הדרך שהעומד ממעל הוא מתחזק על העומד מתחת:
פסוק ו
ועתה. כאומר הנה עכ״ז הייתי מוטרד במלחמה ולזה אבקש עתה ממך שראשי ירום על אויבי מסביב שלא ילחמו עוד בי:
ואזבחה. ואז אזבח זבחים ואריע בשמחה יותר מאלו ילחמו בי ונצחתי אותם:
פסוק ז
קולי אקרא. קולי אשר אקרא:
פסוק ח
לך. בשליחותך אומר לי לבי בקשו פני וכן אעשה כי את פניך ה׳ אבקש:
פסוק ט
אל תט. אל תטה את עבדך לנפול ביד האף הלא מעולם היית עזרתי לזה גם עתה אל תטשני:
פסוק י
עזבוני. לא נתנו לי די מחסורי:
יאספני. אסף אותי אליו בתת לי די מחסורי:
פסוק יא
למען שוררי. כי כשאכשל בדרכי ה׳ ואענש עליו ישמחו שוררי ויאמרו ידיהם רמה:
פסוק יב
בנפש צרי. להשיג בי תאוותם ורצונם:
ויפח חמס. המדברים עלי דברי חמס:
פסוק יג
לולא. כאומר הנה כמעט היו מאבדים אותי אם לא עמדה לי זכות האמנה שהאמנתי בדבר ה׳ אשר הבטיחני לראות בטובו בזה העולם:
פסוק יד
קוה. ואמרתי אל נפשי קוה אל ה׳ וחזק בהבטחתו וזכות האמנה היא היא אשר עמדה לי:
וקוה וגו׳. כפל הדבר להתמדתו: