מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק ט
פסוק ג
אזמרה שמך עליון. אשבחו לומר ששמו עוד עליון ונעלה על כל התשבחות:
פסוק ד
בשוב. כשלא יכלו אויבי לי וישובו לאחור ויכשלו ויאבדו אז אשמחה אעלצה שמחה כפולה בעבור טובה הכפולה:
פסוק ה
כי עשית. הלא רבות פעמים עשית משפטי וישבת בכסא לשפוט אויבי:
פסוק ו
גערת. בעבורי גערת גוים וכו׳ ומחית שמם לבל יזכרו:
פסוק ז
האויב. אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר״ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן אף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיו נאבד זכרם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ח
וה׳ לעולם ישב. כי ה׳ חי לעולם וכ״כ ממשלתו וא״כ מי יבנה את אשר הרס הוא:
פסוק ט
והוא ישפוט. עד עולם ישפוט אותם בדין והישר והצדק כאשר ראוי להם:
פסוק י
משגב לדך. לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה למשגב כשיהיה בעולם עת צרה:
פסוק יא
כי לא עזבת. כי יראו אשר לא עזבת דורשך:
פסוק יב
יושב ציון. המשרה שכינתו בציון:
פסוק יג
כי דורש דמים. כי הוא דורש לדעת הדם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע:
פסוק יד
מרוממי. הלא אתה מעולם מרומם אותי משערי מות:
פסוק טז
בשחת. בהבור אשר עשו:
פסוק יז
נודע ה׳. כשעושה משפט אז הוא נודע ומפורסם לכל:
נוקש רשע. כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום:
פסוק יח
ישובו. לפי שהשאול מוכן להם אמר לשון ישובו כאדם ששב אל ביתו המוכן לשבתו:
פסוק יט
כי לא לנצח. ובכך יפרע מן מציריו:
תאבד לעד. מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר לא תאבד לעד:
פסוק כ
אל יעוז אנוש. אל יתחזקו אויביך:
על פניך. ר״ל בעת כעסך:
פסוק כא
שיתה. תשים להם השפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל: