מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק ב
פסוק א
למה רגשו. ר״ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל:
פסוק ב
יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה׳ ועל משיחו:
פסוק ג
ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול:
ונשליכה. הוא כפל ענין במ״ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר:
פסוק ד
יושב בשמים. כאומר הלא ה׳ יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה וא״כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ה
אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו׳:
פסוק ו
ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א״כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי:
פסוק ז
אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳ אמר אלי בני אתה כמ״ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב-כ״ג) והמלך יחשב ככל העם:
אני היום ילדתיך. ר״ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:
פסוק ח
שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך:
פסוק ט
תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל:
פסוק י
ועתה. הואיל והוא מובטח מה׳ על כ״ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת:
פסוק יא
עבדו את ה׳. לקבל עול מלכותו:
וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה:
פסוק יב
נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה:
פן יאנף. כי פן יחרה אף ה׳ בכם:
ותאבדו דרך. ר״ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו:
כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך:
אשרי. זהו תהלות החוסים בה׳ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳ ועוצם זרועו ולזה חסו בו: