מצודת דוד על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק כב
פסוק א
ביום הציל. רוצה לומר: לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת או רוצה לומר: בכל עת שבאה עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת:
פסוק ב
ה׳ סלעי. ה׳ מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה:
פסוק ג
צורי. ה׳ הוא חזקי, אשר אחסה בו:
וקרן ישעי. הוא לי לישע ועזר, כמו קרן לבעל הקרנים:
ומנוסי. אנוס אליו מפחד האויב:
מחמס. מאנשי חמס:
פסוק ד
מהולל. כאשר אני קורא אל ה׳ בהלל, אז אני נושע:
פסוק ה
כי אפפוני. כאשר סבבו אותי משברי מות, רוצה לומר: כאבי מות, וכאשר החליים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:
פסוק ו
חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני, ובאו לפני מוקשים המביאים את המיתה:
פסוק ז
בצר לי. כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה׳, ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה:
פסוק ח
ויתגעש. נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד:
מוסדות השמים. הוא משל על השרים מכנען:
כי חרה לו. כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתו:
פסוק ט
עלה עשן באפו. הוא ענין כעס, ואמר בלשון הנופל באדם, שעל ידי חמום הכעס, נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף, וכן (תהלים עד א): יעשן אפך:
תאכל. את הקמים עלי:
ממנו. רצה לומר: מעמו באו הגחלים, ובערו לשרוף בשונאי:
פסוק י
ויט. נטה את השמים למטה לארץ, וירד עליהם להתקרב אל שונאי להכות בהם, והוא מדרך משל, לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:
תחת רגליו. להיות מוכן להפרע מהם, בחושך של ערפל:
פסוק יא
וירכב. לבוא:
וירא. היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף:
פסוק יב
וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב:
חשרת. החושך ההוא בא מחשרת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:
פסוק יג
מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר להושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:
פסוק טז
ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים:
יגלו וגו׳. כי נבקע הארץ:
בגערת. בעבור גערת ה׳ בהקמים עלי:
מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:
פסוק יז
ישלח ממרום. ישלח עזרתו ממרום, ויקחני מיד האויב, ויוציאני מיד הרבים הקמים עלי, השוטפים כמים רבים:
פסוק יח
כי אמצו. כאשר התחזקו ממני, אז יצילני מידם:
פסוק יט
יקדמוני. האויב היה מקדים לבוא עלי בעת יקרני מקרה רע, בחושבו כאשר החילותי לנפול לא אוסיף לקום, אבל ה׳ היה לי למשען, ואף כי נפלתי, הנה קמתי:
פסוק כ
למרחב. למקום רחב, להנצל מיד:
יחלצני. יוציאני מן המיצר, כי חפץ בי:
פסוק כא
כצדקתי. כפי צדקתי, כי לא הרעותי את אחד מהם:
כבור ידי. כפל הדבר במלות שונות:
פסוק כב
מאלהי. ממצות אלהי:
פסוק כג
לנגדי. להתבונן בהם:
וחקתיו. ואף החוקות, הם הדברים שטעמיהם נעלמים:
לא אסור. אפילו מאחת ממנה, לא אסיר את עצמי:
פסוק כה
וישב. ולכך וישב ה׳ לי וגו׳:
לנגד עיניו. אשר הוא לנגד עיניו, ולא נגד בני אדם ולהתיהר:
פסוק כו
עם חסיד וגו׳. רצה לומר: כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:
פסוק כז
עם נבר. עם איש ברור ונקי, תתנהג בברירות, רצה לומר: תשלם לאיש כמעשהו:
פסוק כח
עם עני. מוכנע כעני:
ועיניך. תתן עיניך על המתגאים, ותשפיל אותם:
פסוק כט
כי אתה נירי. אתה תאיר לי כנר:
יגיה חשכי. רצה לומר: יוציאני מן הצרה:
פסוק ל
בכה. בעזרתך ארוץ אל גדודי האומות:
אדלג שור. אקפוץ על החומה, לכבוש עיירות:
פסוק לא
תמים דרכו. לגמול לאיש כמפעלו:
צרופה. ככסף צרוף מבלי סיג, כן אין באמרי הבטחתי דבור בטל:
מגן. מחסה כמגן:
פסוק לב
כי מי אל. אשר יוכל לעמוד כנגדו, ולמחות בידו מלקיים הבטחתו:
פסוק לג
מעוזי חיל. מחזק אותי בכח:
ויתר תמים דרכי. מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:
פסוק לד
משוה. משים רגלי קלות, לרוץ מהר אחר האויב, כאילה זו הרצה מהרה:
ועל במותי. העמיד אותי על גבהי וגדולתי:
פסוק לה
למלחמה. להלחם בטוב, וכדרך תכסיסי המלחמה:
ונחת. נתת בי כח לשבר קשת נחושה, בעת המתחי לירות:
פסוק לו
מגן ישעך. ישעך היה לי למגן:
וענתך תרבני. הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:
פסוק לז
תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:
פסוק מ
ותזרני. אזרת אותי כח להלחם, ואת שונאי תפיל לכרוע תחתי:
פסוק מא
תתה לי עורף. כי ינוסו ויהפכו לי עורף:
משנאי. רצה לומר: וכן משנאי תתה לי עורף, והוא כפל ענין במלות שונות, כדרך מליצת השיר:
ואצמיתם. רצה לומר: עם כי ינוסו, אשיגם ואצמיתם:
פסוק מב
ישעו. יפנו אל מלכי האדמה:
אל ה׳. רצה לומר: לאחר זמן יפנו אל ה׳ להתפלל אליו, אבל לא יענם:
פסוק מג
כעפר. להיות דק כעפר:
כטיט חוצות. כטיט המושלך בחוצות, אעשה אותם דק דק, וארדד אותם על פני האדמה:
פסוק מד
מריבי עמי. מאנשי מלחמתי אשר בבני עמי, הלוחמים עמדי:
תשמרני. שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות ראש:
עם לא ידעתי. רצה לומר: העם אשר המה מארץ מרחק:
פסוק מה
יתכחשו לי. כדרך הירא, המתנצל בפני מי אשר ירא ממנו אף בדברי כזב, בעבור הפחד:
לשמוע אוזן. בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:
פסוק מו
יבולו. רצה לומר: יהיו מיוסרים ואבודים:
ויחגרו. יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים בידי בכבלי ברזל:
פסוק מז
חי ה׳. רצה לומר: הלא ה׳ חי לעולם, וכזאת יעשה כל הימים:
וברוך צורי. וכן יהיה ה׳ צורי, ברוך לעולם:
וירום. כי כשעושה נקמות בגוים, הוא מרומם ומנושא:
פסוק מח
הנותן נקמות לי. רצה לומר: הנוקם נקמתי:
פסוק מט
ומקמי. יותר מן קמי תרומם אותי:
פסוק נ
על כן. בעבור החסדים האלה:
בגוים. לפרסם חסדך:
פסוק נא
מגדול. רצה לומר: וכן אודך, כי אספר לומר: דעו אשר ה׳ מגדול וגו׳, רצה לומר: עושה ישועות גדולות למלכו, ולא בעבור תשלום גמול, כי אם בחסד:
ולזרעו. כמו שעשה לדוד, כן יעשה לזרעו עד עולם ואף שדוד עצמו אמרו, אמר לדוד ולזרעו, ולא אמר לי ולזרעי, כי כן דרך המקרא וכן (שמואל א יב יא): וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל, ועם כי שמואל עצמו אמרו, לא אמר ואותי: