מצודת דוד על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק כא · פסוק י
ותטהו לה. נטתה ופרשה לעצמה את השק לשבת תחתיו, לשמור התלוים מן החיות והעופות:
הצור. הוא ההר שנתלו בו:
עד נתך מים. שמרה אותם מעת נתלו, עד נתך המים עליהם, כי אז הורידום, ובהשגחת המקום ירד גשם מעט, למען יורידום, ולמען דעת אשר בעון אביהם היתה עצירת הגשמים, בראותם אשר לאחר שנעשה משפט, התחילו הגשמים לרדת:
ולא נתנה. בעוד שהיו תלוים: