מצודת דוד על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק כ · פסוק ח
הם עם האבן וגו׳. כשבאו הם סמוך להאבן וגו׳:
ועליו. על הלבוש היה חגור חרב מצומדת על מתניו לרוחב, לא תלויה על הירך כדרכה, וכוונתו היתה, שתפול מתערה בשחיה מועטת, לבל ירגיש בה עמשא:
והוא יצא. מהאבן הנזכר, ונפלה מתערה בשחיה מועטת, אשר שחה לתקן מנעלו, כמו שכתוב במלכים א (ב ה) ולקחה מהארץ בשמאלו: