מצודת דוד על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק יא · פסוק ח
ורחץ רגליך. הוא כנוי לתשמיש המטה, וכונתו היתה להעלים הדבר, ויחשבו כי ממנו הרתה (ואף שכל היוצא למלחמת בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו, מכל מקום היה הדבר מכוער, כי הדרך היה לנושאה שוב בבוא מן המלחמה, והיתה שומרת עליו):
משאת המלך. למען ייטב לבו ויבוא על אשתו: