מצודת דוד על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק ט
פסוק א
הכי יש עוד. האם יש עוד:
פסוק ב
עבד. עבד כנעני היה:
עבדך. רצה לומר: אני עבדך הוא ציבא:
פסוק ג
האפס עוד. וכי אין עוד איש לבית שאול, בתמיה, הלא בודאי יש עוד, ואעשה עמו חסד גדול ומרובה, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים, וכן (שמואל א טו): ותהי לחרדת אלהים:
עוד בן. עוד נשאר בן:
נכה רגלים. שבור ברגלו ופסח:
פסוק ו
הנה עבדך. כי חשב אשר קרא המלך לנקום בו בעבור שאול, ולזה אמר הנה עבדך מוכן לקבל כל העונש אשר תגזור:
פסוק ז
אל תירא. רצה לומר: לא קראתיך לגמול עמך רעה, כי אם לגמול עמך חסד בעבור אביך:
והשיבותי לך. אולי לקחם דוד אחרי מות איש בושת, בעבור אשתו מיכל היורשת אותו, בחשבו שלא נשאר מי היותר קרוב לנחלה:
פסוק ח
מה עבדך. מה נחשב עבדך למאומה:
פסוק י
ועבדת לו. לצרכו, תעבוד את האדמה בחרישה וקצירה:
והבאת. את התבואה תביא אל הבית:
לבן אדניך. הוא מיכה האמור למטה, שהוא בן מפיבושת אדונו:
בן אדוניך. בן יהונתן אדוניו:
פסוק יא
ומפיבושת. אף זה מדברי ציבא, שאמר אנכי אעשה כדבריך, עם היות שעד עתה היה מפיבושת אוכל על שלחני כאחד מבני המלך, ולא הצטרך לכל דבר:
פסוק יב
וכל מושב. כל היושבים והשוכנים בבית ציבא, היו עבדים וגו׳: