מצודת דוד על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק ז · פסוק כט
ועתה. רצה לומר: והואיל וכן הוא, אין צורך מעתה להתפלל עוד על הדבר, אולם שאלתי היא: הואל נא וברך וגו׳ להיות לעולם לפניך, רצה לומר: ברכם במתנת לב טהור ללכת בתורתך, בכדי שיהיו ראוים לקבל החסד הגדול הזה:
כי אתה וגו׳ דברת. ולא ישוב ריקם, ואך אשאל שבית עבדיך יבורך מברכותיך לעולם, להיות יראי ה׳ וחושבי שמו, לבל תסור המלוכה בעונם: