מצודת דוד על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק כד
פסוק ג
צורי היעלים. סלעים גבוהים אשר היעלים מקננים בהן וכן נאמר [איוב לט א]: הידעת עת לדת יעלי סלע:
פסוק ה
הנה היום. אולי נאמר לו על ידי נביא שימסור ה׳ אויביו בידו, וחשבו אנשיו שעל היום הזה נאמר, ולזה אמרו הנה זהו היום וכו׳, ולזה לך ועשית לו וכו׳:
פסוק ו
ויך וכו׳. לבו היתה מתנענעת ומכה בקרבו, כדרך החרד ומצטער, וזה בחשבו שלא עשה הטוב, והוא כמרים יד במשיח ה׳:
פסוק ז
ויאמר לאנשיו. האומרים אליו להרוג את שאול:
חלילה לי מה׳. הדבר הזה הוא חולין לי מחמת מצות ה׳, וחוזר ומפרש הדבר ואמר: אם אעשה וכו׳ לשלוח ידי בו:
כי משיח. והתורה הזהירה עליו:
פסוק ח
וישסע דוד. כי אנשיו עשו אגודה אחת להמית את שאול, ובא דוד ובקע להבדיל את האגודה באמרי פיו:
פסוק י
את דברי אדם. המדבר רכיל:
מבקש רעתך. מבקש להרע לך:
פסוק יא
ואמר להרגך. כל אחד מאנשי, אמר להרגך, וחסה נפשי עליך, והוא מקרא קצר:
פסוק יב
ראה גם ראה. רצה לומר: ראה בראיה ברורה ומוחשת, אשר כנף מעילך בידי, ומזה תראה שהאמת אתי:
כי בכרתי. במה שכרתי כנף המעיל שהיא לראיה שהיית בידי, ועם כל זה לא הרגתיך, מזה דע וראה כי מעולם לא חטאתי לך לבקש רעתך:
פסוק יג
ונקמני ה׳. ינקום נקמתי ממך:
פסוק יד
כאשר יאמר. רצה לומר: יקוים בך דברי המשל הקדום, אשר יאמר: מרשעים יצא רשע, רצה לומר: כל דבר תקלה ורשע, באה על ידי רשעים, וכן תומת אתה ביד רשעים, וידי לא תהיה בך:
פסוק טו
אחרי מי. רצה לומר: וכי לא די לך בשלוח אחרי מלאכים מחבלים, עד שבעצמך תרדוף אחרי, הלא אין זה כבודך שמלך ישראל ירדוף אחר ההדיוט שנחשב למולך ככלב מת, וכפרעוש הקופץ ממקום למקום:
פסוק יט
הגדת. רצה לומר: הראית לכל בראיה ברורה:
פסוק כ
וכי ימצא. רצה לומר: וכי נעשה מעולם כזאת, שימצא איש אויבו וכו׳:
וה׳. אבל ה׳ ישלם לך גמול, ולא לחנם עשית מה שעשית:
פסוק כא
הנה ידעתי. בראותי הצלחתך:
וקמה בידך. בעבור כשרון מעשיך:
פסוק כב
אם תכרית וכו׳. אז יהיה עליך עונש שבועה:
ואם תשמיד. כפל הדבר במלות שונות, כי אם יוכרת זרעו, אם כן ממילא יושכח שמו: