מצודת דוד על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק טז
פסוק א
ואני מאסתיו. ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה:
לי מלך. רצה לומר: שהוא יהיה מלך לי, לשמור מצותי:
פסוק ב
ואמרת. לבני העיר:
פסוק ד
ויאמר. הגדול שבהם אמר לו, אם בואו הוא בהיות עמו השלום, או הוא בעבור העדר השלום:
פסוק ה
ויאמר שלום. הנה השלום עמי ואין רע, ובאתי הנה לזבוח לה׳ וכו׳:
פסוק ו
אך נגד ה׳. רצה לומר למלכות הוא הגון, אך שיהיה משיחו נגד ה׳, רצה לומר: שיהיה ה׳ עמו:
פסוק ז
כי לא. רצה לומר: איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם:
יראה לעינים. אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה:
וה׳. אבל ה׳ יראה ללבב, הטובה היא, ובזה הדבר תלוי:
פסוק י
שבעת בניו. בדברי הימים (א ב טו) לא חשב כי אם שבעה עם דוד, שנאמר: דוד השביעי. ובמדרש יש שהיה לישי עוד בן, ושמו אליהו המוזכר בין הנגידים, שנאמר (שם א כז יח): ליהודה אליהו מאחי דוד, וכן נאמר (לקמן יז יב): ולו שמנה בנים [ומה שלא חשבו בדברי הימים, יראה שהיה מאשה אחרת. וצרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב, וכמו שנאמר (שמואל ב יז כה): אשר בא אל אביגיל בת נחש. ומזה יראה שהיתה בת נחש, ולא בת ישי, ובהיות כן לא היו אחיות לאליהו, לא מן האב ולא מן האם והנה בדברי הימים (א ב טז) נאמר: ואחיותיהם צרויה ואביגיל, ולזה לא חשב אליהו עמהם, כי לאליהו לא היו אחיות כאמור, אולם חז״ל לא קבלו כן, כי אמרו (בבא בתרא יז א): שנחש הוא ישי]:
פסוק יא
התמו. האם נשלמו:
הנערים. בניך:
כי לא נסוב. על השלחן לאכול, עד בואו פה:
פסוק יב
כי זה הוא. אשר בחרתי בו:
פסוק יד
מאת ה׳. ולא באה לו במקרה:
פסוק טו
רוח אלהים. רצה לומר: רוח גדול וחזק, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים. וכן (לעיל יד טו) ותהי לחרדת אלהים או רצה לומר: רוח רעה הבאה מאלהים:
פסוק טז
עבדיך לפניך. רצה לומר: אתה תצוה, והלא עבדיך המה לפניך, ונכונים המה לעשות אשר תצוה, ואמור להם אשר יבקשו איש יודע חכמת הנגון ומנגן בכנור:
וטוב לך. כי בעבור שמחת קול הזמר, תלך הרעדה:
פסוק יז
מטיב לנגן. מנגן טוב ויפה:
פסוק יח
וגבור חיל וכו׳. המה הדברים הראוים לעומד בהיכל המלך:
וה׳ עמו. שהוא איש מוצלח, ובהצלחתו יועיל לך:
פסוק יט
אשר בצאן. אשר רועה בצאן:
פסוק כ
חמור לחם. חמור אחד טעון לחם:
פסוק כא
נושא כלים. כלי מלחמתו:
פסוק כג
ורוח לשאול. באה לו ההרוחה, וסרה ממנו החרדה: