מצודת דוד על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק ה
פסוק ג
לפניו ארצה. על פניו, נפל לארץ לפני הארון:
וישיבו. כי חשבו שבמקרה נפל:
פסוק ד
כרותות אל המפתן. היו כרותות ומונחות על המפתן:
רק דגון. גוף העבודה זרה העשוי בדמות דג:
פסוק ה
על כן. על שמצאו על המפתן ראשו וכפות ידיו, החזיקו המפתן למקום קדוש, ולא דרכו עליו:
וכל הבאים. מיתר העם:
מפתן דגון. מפתן בית דגון:
פסוק ו
וישמם. במה שהכה אותם בעפולים, והיו בצורת טחורים:
פסוק ז
כי כן. אשר הארון עשה בהם שפטים ובאלהיהם:
פסוק ט
יד ה׳ בעיר. מכת יד ה׳ בעיר גת:
וישתרו. העפולים, היו בהם נסתרים הרבה מבפנים, היותר מכאיבים:
פסוק י
ואת עמי. כי שרי העם היו הזועקים:
פסוק יא
מהומת מות. מלבד מכת העפולים, היתה בהם מגפת ה׳:
פסוק יב
אשר לא מתו. בהמגפה:
השמים. הוא מדרך גוזמא, ורצה לומר גדלה מאוד עד למעלה: