מצודת דוד על שופטים· רבי דוד אלטשולר
פרק טו
פסוק א
בגדי עזים. זכר בה בהבאת גדי עזים לה, למנה:
אבאה וגו׳. לשכב עמה, להיות אצלה:
פסוק ב
כי שנא שנאתה. בראותי כי חרה לך על שגלתה מצפונך:
פסוק ג
נקיתי וגו׳. הפעם הזאת אהיה נקי מפלשתים כאשר אעשה להם רעה, כי לא יחשבו לי לאשמה, על כי מהראוי להרע עמהם:
פסוק ה
וישלח. שלחם לנפשם בין הקמות:
פסוק ו
ויאמרו. הרואים אותו שעשהו:
וישרפו. לפייס את שמשון:
פסוק ז
אם תעשון כזאת. רצה לומר, לכן אשר עשיתם כזאת לנקום נקמתי, לא יהיה לי עמכם איבת עולם, רק אנקום בכם פעם אחת, ואחר זה אחדול מלנקום:
פסוק ח
שוק על ירך. תרגם יונתן, פרשין עם רגלאין, דימה את הפרשים רוכבי סוסים אל הירך שהוא בגובה הרגל, והולכי רגלי, דימה לשוק שהיא בתחתית הרגל:
פסוק יא
עשית לנו. כי הלא ינקמו בנו:
כאשר עשו לי. שלא מיחו באשתי מלהנשא לאחר:
פסוק יב
לאסרך ירדנו. כי הפלשתים גזרו עליהם לאסרו ולהביאו:
השבעו לי. רצה לומר, אמסור עצמי בידכם אך השבעו לי על הדבר שרק תאסרו אותי כי ירא אני פן תפגעון בי:
פסוק יד
הוא בא. כי לא אסרו כי אם ידיו, ולא רגליו:
הריעו. תרועת שמחה:
כפשתים. חלושים, כפשתים אשר נחרכו באש:
וימסו. כאלו נמסו מעל ידיו העבותים שנאסר בהם:
פסוק טו
לחי חמור טריה. לחי לחה מן חמור:
פסוק טז
בלחי החמור. בלחי של חמור עשיתי חמרים, והוא לשון הנופל על לשון:
הכיתי. הרגתי, הוסיף לפרש דבריו:
פסוק יז
רמת לחי. על שם שהשליך שם את הלחי, כי התרגום של ׳וישלך׳, הוא ׳ורמא׳:
פסוק יח
ועתה אמות בצמא. אם אשב פה:
ונפלתי. אז אפול ביד הפלשתים הערלים, אם אבוא העיר לרוות צמאוני:
פסוק יט
ויצאו ממנו. בנס, נעשה מעין תחת המכתש ויצאו המים דרך הבקע:
ותשב רוחו ויחי. אמר בדרך גוזמא והפלגה, כאלו יצאה רוחו ושבה אחרי זה ונעשה חי:
שמה. של המעין ההוא:
עין הקורא. רצה לומר, מעין הבא על ידי הקורא לה׳, אשר היא במקום לחי, רצה לומר, רמת לחי:
עד היום הזה. היא שמה אשר נקרא לה:
פסוק כ
בימי פלשתים. בימים שמשלו פלשתים בישראל: