מצודת דוד על שופטים· רבי דוד אלטשולר
פרק ו
פסוק ב
מפני מדין. להסתיר עצמן מפניהם:
פסוק ג
והיה אם זרע. רצה לומר, כאשר זרע והתחיל לצמוח:
פסוק ד
יבול הארץ. צמחי התבואות:
עד בואך עזה. מתחלת הגבול עד אשר תבוא אל עזה, וכאלו ידבר לנוכח מול האדם היודע המקום:
פסוק ט
כל לחציכם. הם מלכי כנען אשר לחצו אתכם בהלחמם עמכם:
פסוק י
ולא שמעתם בקולי. כאומר, בעבור זה באה הרעה עליכם:
פסוק יא
אשר ליואש. ׳האלה׳ היתה של יואש, שהיה מבני אביעזר, מבני מנשה:
להניס. רצה לומר, להבריח ולהטמין:
פסוק יג
בי אדני. בקש ממנו להשיבו על דבריו, ואמר לו, ואם אמת שיש ה׳ עמנו, למה אם כן מצא אותנו הרעה, ׳ואיה כל נפלאותיו׳, וכי כלו:
ועתה נטשנו. ואיך אם כן תאמר שה׳ עמי:
פסוק יד
ה׳. רצה לומר, מלאך ה׳:
בכחך זה. רצה לומר, בכח זה הזכות אשר למדת סניגוריא על ישראל, תוכל להושיעם:
הלא שלחתיך. ועשה השליחות:
פסוק טו
אלפי. האלף שבית אבי נמנה בו, הוא הגרוע מכולן, ואנכי הוא הקטן שבבית אבי, ומי ישמע לי ללכת אחרי:
פסוק טז
כי אהיה עמך. והכל ישמעו לך:
כאיש אחד. רצה לומר, מהרה ובקלות:
פסוק יז
אות. איזה מופת ופלא לדעת אשר אתה מלאך ה׳ מדבר עמי, כי לא היה רגיל בנבואה וחשב פן אין זה נבואה:
פסוק יח
והנחתי לפניך. ועשה לי בה אות:
פסוק יט
בא. אל הבית:
ויעש. רצה לומר, תקן ובשל:
ויגש. הגיש אליו המנחה הזאת:
פסוק כ
הלז. שהיה לפניהם:
שפוך. על הסלע:
פסוק כא
הלך מעיניו. רצה לומר, לא ראהו עוד:
פסוק כב
כי מלאך ה׳. כי עד הנה היה מסתפק בדבר, ולזה שאל אות:
אהה ה׳. רצה לומר, אתה ה׳, מילל אני כי לבי יפחד על אשר ראיתי מלאך, פניו מול פני:
פסוק כד
לו. למזבח:
ה׳ שלום. רצה לומר, פה אמר לי ה׳ שלום:
עודנו. עוד הוא עומד בעפרה שהיא מנחלת בני אביעזר:
פסוק כה
אשר לאביך. שהוא של אביך:
ופר השני. גם קח פר השני שנתפטם לעבודה זרה זה שבע שנים:
פסוק כו
המעוז הזה. הוא הסלע האמור למעלה (פסוק כ):
במערכה. רצה לומר, במקום ישר, שתוכל לערוך שם אבני המזבח:
הפר השני. והפר אשר לאביו, צוה לקחתו לבל יקריבו הם לעבודה זרה, ולא הוזכר מה נעשה בו, או זהו הפר אשר לאביו, וכמו שכתוב למעלה:
בעצי האשרה. להבעיר בהם האש:
פסוק כח
הבנוי. אשר נבנה זה מחדש:
פסוק כט
ויאמרו גדעון. לא פירש מי היו האומרים:
פסוק ל
וימת. רצה לומר, נמית אותו:
פסוק לא
האתם. וכי אתם תריבון בעבור הבעל, וכי אתם תושיעון אותו, בתמיה:
אשר. מי אשר יריב בעבורו יומת על ידי עד הבוקר, רצה לומר, טרם יבוא הבוקר השני:
אם אלהים הוא. אם יש בו אלהות, יריב בעצמו את ריבו:
פסוק לב
ויקרא לו. יואש קרא לגדעון בנו:
פסוק לג
ויעברו. את הירדן:
פסוק לד
ורוח ה׳. בא לו מה׳ רוח גבורה ואומץ הלב:
ויתקע. לסימן להאסף:
ויזעק. נאספו אחריו משפחת אביעזר:
פסוק לה
לקראתם. באו אל גדעון ואנשיו למולם:
פסוק לז
וידעתי. על ידי המופת הזה:
פסוק לח
ויזר. סחט להוציא הבלוע, והיה נמצץ ספל מלא: