מצודת דוד על עזרא· רבי דוד אלטשולר
פרק ב
פסוק א
בני המדינה. בני מדינת א״י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו׳ וישיבו. עתה שבו כ״א לעירו אשר הגלה ממנה:
פסוק ב
אשר באו. עתה באו למקומם עם זרובבל וכו׳:
ישוע. הוא יהושע כ״ג:
מרדכי בלשן. הוא שם אחד והוא דוד לאסתר המלכה ונקרא בלשן על שידע בשבעים לשון כן ארז״ל:
מספר. הראשון הוא שם איש:
מספר אנשי. זהו מספר של החשובי׳ וכן כל איש ואנשי׳ שבמקר׳:
פסוק ג
בני פרעוש וכו׳. יש מהם מזכיר ע״ש אב המשפחה ויש מהם מזכיר ע״ש עירם:
פסוק ו
פחת מואב. המושל במואב:
לבני ישוע יואב. ר״ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו בני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו׳:
פסוק טז
בני אטר ליחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר״ל עם הבנים של יחזקיה:
פסוק כה
קרית ערים. הוא קרית יערים הנזכר ביהושע:
שבע מאות. ר״ל בני כל שלשה המקומות היו שבע מאות וכו׳:
פסוק לא
עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שוין במספר אנשיהן:
פסוק לו
הכהנים. ר״ל וזהו מספר הכהנים:
בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:
פסוק לט
בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה, או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:
פסוק מ
לבני הודויה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני הודויה:
פסוק מב
השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו׳:
פסוק מג
הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע״ש שנאמר בם ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו׳ (יהושע ט׳:כ״ז):
פסוק נה
בני עבדי שלמה. והם היו בני סטי וכו׳:
פסוק נט
ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו׳ הם היו העולים מתל מלח וכו׳ ושמות מקומות הן בבבל:
ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם:
בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר״ל הזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
פסוק סא
ומבני הכהנים. והם בני חביה וגו׳:
אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:
פסוק סב
אלה. הכהנים האלה:
כתבם. דבר כתוב מהם:
המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות:
ולא נמצאו. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים:
ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה:
פסוק סג
התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח׳:ט׳) וארז״ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא:
אשר לא יאכלו. ר״ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז״ל זו היא תרומה וקדשי המזבח:
לאורים ולתומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרי׳ וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:
פסוק סד
כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים הלוים והנתינים בני עבדי שלמה:
ארבע רבוא וגו׳. ובפרטן לא יעלו אף למספר שלשה רבוא אבל לא חשב בפרטן כ״א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מהם שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס״ע:
פסוק סה
מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו׳:
משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול:
פסוק סח
ומראשי. מקצת מראשי האבות:
לבית ה׳. ר״ל למקום בית ה׳ כי עדיין לא בנו הבית:
לבית האלהים. וחוזר ומפרש:
להעמידו וגו׳. ר״ל להעמיד הבית על כנו ובסיסו:
פסוק סט
ככחם. כ״א התנדב כפי כח עשרו:
לאוצר המלאכה. אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף למלאכת הבנין:
וכתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:
פסוק ע
ומן העם. מבני יהודה ובנימין:
בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו:
וכל ישראל. הם העולים מיתר השבטים: