מצודת דוד על נחמיה· רבי דוד אלטשולר
פרק ח
פסוק א
כאיש אחד. ר״ל חיש מהר כביאת איש אחד:
פסוק ב
מאיש וגו׳. ר״ל הביא לפני כולם כי כולם נאספו שם:
מבין לשמוע. בעל בינה להבין דברי הספר:
ביום אחד וגו׳. הוא ר״ה:
פסוק ג
ויקרא בו. עזרא קרא בו:
מן האור. מן אור הבוקר:
והמבינים. בעלי בינה:
ואזני וגו׳. היו נוטים אזניהם לשמוע אל דברי תורה:
פסוק ד
אשר עשו לדבר. הנעשה מתחלה בעבור זה:
פסוק ה
לעיני כל העם. כולם ראו בפתחו את הספר כי עמד על המגדל ממעל לכל העם ולזה ראו הכל:
וכפתחו. כאשר פתח הספר או כאשר פתח פיו לדבר שתקו כל העם:
פסוק ו
אמן אמן. הכפל לחזק:
במועל ידיהם. ברוממות ידיהם למעלה:
אפים. כ״א על פניו ארצה:
פסוק ז
מבינים. הם היו מבינים ומודיעים להעם את דברי התורה שקרא עזרא:
על עמדם. על מקום מעמדם ולא זזו ממקומם:
פסוק ח
ויקראו. ר״ל שמעו קול הקריאה כי עזרא לבד היה הקורא:
מפורש. קריאה מפורשת לדעת ולהבין מה שנאמר בה:
ושום שכל וכו׳. שמו שכלם ר״ל נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין והשכילו להבין במקרא:
פסוק ט
המבינים. אשר היו מבינים את העם את דברי התורה:
לכל העם. הם אמרו לכל העם הלא היום קדוש הוא לה׳ כי ר״ה הוא ואין מהראוי להתאבל ולבכות בו:
כשמעם וגו׳. כי ראו שלא קיימו את התורה כראוי:
פסוק י
משמנים. מאכלי שמן:
ממתקים. משקים מתוקים:
לאין נכון לו. למי שאין המזון נכון ומזומן לו ר״ל לדלת העם:
כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:
פסוק יא
מחשים. היו משתקים את כל העם ואמרו להם שתקו מן הבכי:
פסוק יב
ולשלח מנות. לאין נכון לו:
כי הבינו. השכילו וידעו בדברי התורה אשר הודיעו להם ושמחו בזה:
פסוק יג
וביום השני. של ר״ה כי בימי עזרא עברוהו לאלול ועשו שני ימים טובים של ר״ה כן ארז״ל:
לכל העם. של כל העם:
ולהשכיל. לקרות בה בכוונת הלב לדעת מצות ה׳ אשר תעשינה:
פסוק טו
ואשר ישמיעו. הוא מקרא קצר וכאלו נאמר וצוו אשר ישמיעו וכו׳:
עלי זית. ענפים כשהם עם העלים:
עץ שמן. הוא מין אילן סרק:
ועלי הדס. ארז״ל שהוא הדס שוטה שאין כשר ללולב וצוו להביאו לסכך בהם את הסוכה עם עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים. זה לולב:
עץ עבות. זה ההדס אשר עליו קלועים זה בזה הכשר ללולב וה״ה שצוו להביא האתרוג וערבי נחל ולא זכרם לקצר בדבר המובן:
לעשות סוכות. לסכך בהם את הסוכות ומוסב על עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס:
פסוק יז
וישבו בסוכות. ר״ל ישבו בהם בקביעות רב כמו שראוי להיות:
כי לא עשו. ר״ל עשו המצוה מן המובחר אשר לא עשו כן מימי ישוע בן נון והוא הפוך כמו כי לא עשו בני ישראל כן מימי וכו׳ עד היום ההוא:
ותהי שמחה. על אשר קיימו המצוה בתקון רב:
פסוק יח
ויקרא. עזרא קרא לפני העם בכל יום מן יום הראשון מימי החג עד וכו׳ ויעשו חג. הקריבו קרבנות החג:
עצרת. עשו עצרת והקריבו בו הקרבנות הראוים כמשפט התורה: